אייריש מיסט

עומר גנור, זמן אמיתי, אייריש מיסט: "מאוחר יותר לדרמבוי בכמאה שנים, אך עדיין מדובר במאות ה-18 וה-19, אז עוד לא ישבו באירלנד ובדקו באינטרנט נתוני מכירות של ליקרים במערב אירופה במטרה לחקות להיט ולעשות כסף בקלות..."

כמו כל יהודי טוב אני מתחיל בהיערכות לחורף. ראשית אני מוציא את הפוך מהארון. שנית, קונה אקמול, דקסמול קולד, דקסמול סינוס ועוד מיני תרופות. אחר כך מרענן את מלאי התיונים בשלל טעמים וריחות, ולבסוף מגיע הרגע שבו אני קונה דבש. אבל זה לא הדבש שאתם חושבים עליו. הדבש שלי מגיע מאירלנד, הוא נוזלי, יש בו 35 אחוזי אלכוהול וקוראים לו "אייריש מיסט".

את האייריש מיסט גיליתי לראשונה בזמן אמיתי עוד בשנת 2001. הוא עמד קצת מאחורי הדרמבוי, עוד ליקר דבש על בסיס ויסקי שהוצג כ"חיקוי של" ולא כ"מתחרה של". בניגוד לדרמבוי האלכוהולי יותר (40%) ושמוצאו מסקוטלנד, האייריש מיסט הוא פחות פופולרי ומוכר בארצנו וגם אין קוקטייל מיתולוגי שמייצג אותו כמו ה"ראסטי נייל" הידוע אשר עשה נפשות לדרמבוי. גם הפעם אחזור על טענתי לפיה תרבות השתייה וצריכת האלכוהול בארץ אינה תמיד מייצגת ולעתים מפספסת מוצרים טובים בלי קשר לאיכותם, והאייריש מיסט הוא בדיוק מקרה מייצג.

לשמחתי, בפאב הראשון שעבדתי בו דווקא מאד אהבו אייריש מיסט – הבעלים, אני, ועם הזמן ובזכות העבודה הטובה שלנו - גם הלקוחות. לטעמי, הקסם באייריש מיסט נמצא באיזון שלו: הוא מתוק, אבל לא עד כדי טירוף. גם הגוף שלו מלא וכמו כל ליקר דבש הוא סמיך, אבל לא יותר מידי. זאת בניגוד לדרמבוי, שיכול להיות סמיך ומתוק מידי, שתי תכונות שמקשות עליי ללגום יותר מלגימה אחת ממנו. עם אייריש מיסט לעומת זאת אני יכול לרוץ ערב שלם. הדבר האחרון הוא הטעם האלוהי שלו – לא רק דבש, אלא גם טעם של תבלינים שונים מסביב. הדבשיות שלו מזכירה טעם שמתייחסים אליו לפעמים בעולם הוויסקי (דווקא בסינגל מאלטים סקוטיים) אשר נקרא אברש (סוג של צמח). לדוגמה, אני מוצא מתיקות אברשית קלה ותבלינית בוויסקי סקוטי בשם אברפלדי. באייריש מיסט יש תחושה שאותה המתיקות מזוקקת והופכת לעיקר.

האייריש מיסט יוצר במקור על בסיס ויסקי אירי בשם טולמור דיו. כיום מדובר בשתי חברות נפרדות, כאשר סביר להניח שבתערובת של האייריש מיסט עדיין יש אחוזים אלו או אחרים של טולמור דיו. הוא אכן מאוחר יותר לדרמבוי בכמאה שנים, אך עדיין מדובר במאות ה-18 וה-19, אז עוד לא ישבו באירלנד ובדקו באינטרנט נתוני מכירות של ליקרים במערב אירופה במטרה לחקות להיט ולעשות כסף בקלות. בחברה עצמה מספרים שהמתכון המקורי הוא בן 1,000 שנה, וזה לא בלתי הגיוני להניח שאכן תיבלו ויסקי לפחות מהמאה ה-16 באירלנד ובסקוטלנד. השורה התחתונה שלי היא שאייריש מיסט הוא בהחלט לא חיקוי אלא משקה מעולה העומד בפני עצמו. זה שהוא פחות מוכר במחוזותינו מעיד עלינו יותר מאשר עליו. דרך אגב, הוא גם מעט יותר זול מהדרמבוי – בחנות המשקאות שבה אני קונה, מחירו של בקבוק הוא 160 שקלים בלבד.

אז איך שותים אותו? כשחולים שותים אותו בתה. ברצינות. ויסקי או ברנדי בתה זה דבר נפוץ, אין סיבה שלא לשלב את האלכוהול עם דבש ועם מתיקות. אבל אפשר לשתות את האייריש מיסט גם נקי או על קרח. בחברה ממליצים לנסות אותו עם קולה ופלח לימון. צורה נוספת היא עם בירה, ואני לא מתכוון לצ'ייסר של אייריש מיסט לצד הבירה. בפאב הראשון שבו עבדתי היה לנו מנהג שקראו לו טקס ההטבעה: לקוח היה מזמין בירה עם אייריש מיסט (לרוב גולדסטאר), אני הייתי מוזג בירה לכוס חצי ליטר אבל לא עד הסוף, מכין צ'ייסר אייריש מיסט וניגש אליו. או אז היינו שנינו מצדיעים ומטביעים את הצ'ייסר בכוס הבירה. התוצאה היא בירה שככל ששותים אותה ומתקרבים לתחתית הכוס היא מתוקה יותר וגם חזקה יותר. לטעמי זה הולך מעולה עם לאגרים כהים או עם בירות בראון אייל כמו לונדון פרייד, ניוקאסל וכו', שהן מעט מתוקות בעצמן.

לסיום וכמו תמיד – קוקטייל נחמד עם אייריש מיסט, מתאים למי שאוהב משחקי טעם, והפעם משחק בין מתוק לחריף.

ברבון (אין קשר לוויסקי אמריקאי – בורבון) – barbon

מרכיבים
30 מ"ל אייריש מיסט
15 מ"ל ג'ים בים ירוק (ויסקי שיפון)
10 מ"ל ליקר צ'ילי אדום Yred
5 מ"ל מונין קינמון

מנערים את כל המרכיבים בשייקר עם קרח ומסננים לכוס מרטיני.

לחיים!

הבהרה – הכותב אינו מועסק במישרין או בעקיפין בשום צורה שהיא ע"י יצרן אייריש מיסט, היבואן י.ד עסקים או כל גורם אחר. הכתבה הינה חווייתית ואין לראות בה יותר מאשר דעתו האישית של הכותב.