Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > מסעדות מומלצות> כתבת ביקורת על מסעדת סרגוס תל אביב

סרגוס: קוסמים


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"צלע החזיר הייתה רכה ועסיסית, הרוטב שבו הוגשה הזכיר לי גרייבי עדין ... ובכל מקרה הוא עשה נפלאות לפירה הרך שלצדה. זו היתה מנה מהסוג שגורם לך לחזור..." אדוה גן סתיו מבקרת בערב קריר במסעדת סרגוס שבתל אביב

אז מה אם אני יודעת, לגמרי יודעת, שהשם של המסעדה הוא סרגוס? אני החלטתי שהוא מזכיר לי את סוורוס. סוורוס סנייפ המרושע מהארי פוטר. עברתי על המנות בתפריט של סרגוס (כבר אז סימנתי וי גדול על צלע החזיר בגריל ברוטב סיידר ובייקון) וחשבתי על האגריד. בראשי עברה משפחה מרובת ילדים ג'ינג'ים. ישבתי מול הבר רחב הידיים של סרגוס שמאחוריו כתוב באותיות קידוש לבנה Sergos וחשבתי על הדוויג. באמת כדאי שאחזור לקרוא את הכל מהתחלה כמו שהבטחתי לעצמי.

אולי לא רק בגלל שמה מזכירה לי סרגוס את בית הספר לקוסמים הוגוורטס. יש קשר ישיר ומזיל ריר בין תיאורי ארוחות השחיתות שמופיעות במטה קסם על השולחנות הארוכים בחדר האוכל שתקרתו זרועה כוכבים לבין ארוחת השחיתות הפרטית שלנו שהופיעה במטה קסם (כמעט) על השולחן הפינתי שבו התיישבנו ת' ואני ערב קריר אחד, בתחילת מה שנהוג לכנות בעולם "סתיו" ואילו אצלנו מכונה "שלושת הימים שבין הקיץ לקיץ השני".

ת' ואני חזרנו יומיים קודם מפסטיבל אינדינגב, שהיה שלושה ימים על טהרת חיבורים אנושיים כמו שאנשים כבר שכחו לעשות, מוסיקה משובחת והתרפקות על חולות הנגב השליו שהופתע משפע האורחים שהציפו אותו. ארוחה טובה היתה בדיוק מה שהיינו צריכות. זה ובקבוק ברוט של גמלא, ישתבח שמו.

התחלנו את הארוחה של נו במסעדת סרגוס ברביולי שרימפס מתפריט המיוחדים שהתנוסס מעלינו. שלושה רביולים (זו בטוח לא צורת הרבים הנכונה של רביולי) שמולאו בגבינת מסקרפונה ופיסות שרימפס היו רכים וטובים ורקמו חברות אמת עם רוטב שמנת קליל. לצדם הונח סלט ארטישוק רענן, צבעוני ומשובח שהורכב מארטישוק כבוש, פול ירוק, עלים צעירים, עגבניות שרי וגבינת איטליקו. לחם הבית הוגש עם זיתים ושיני שום אפויות בשמן זית.

עיקרית אחת של סרגוס שניסינו הייתה, כאמור, צלע חזיר בגריל ברוטב סיידר ובייקון, שהוגשה לצד פירה טוב, והשנייה - דג מוסר שהוגש בתוספת רביולי בטטה ברוטב שמנת. צלע החזיר הייתה רכה ועסיסית, הרוטב שבו הוגשה הזכיר לי גרייבי עדין (וכמובן, זה הזכיר לי פאי דלעת, מה שהזכיר לי מיץ דלעת והמשך האסוציאציות שלי בוודאי ברור) ובכל מקרה הוא עשה נפלאות לפירה הרך שלצדה. זו הייתה מנה מהסוג שגורם לך לחזור.

אם כבר אהיה שוב במסעדת סרגוס, אחזור גם אל מוס הפרלין המעולה שסיים עבורנו את הערב. אצבעות שוקולד סמיך ונוגט אלוהי הוציאו מפי קריאות התפעלות ואנחה חרישית. בעצם לא ממש חרישית.