יין אדום

"כדאי לגוון את השולחן גם ביינות מזנים מוכרים פחות. הם מתאימים פעמים רבות יותר למטבח הישראלי והשתייה שלהם מוסיפה הבנה וידע גם כשטועמים יינות מזנים מוכרים. אז אזרו אומץ ונסו..." יובל בלנקובסקי לא קברנה סוביניון

מבין היינות האיכותיים, יין אדום יבש הוא הסוג הנפוץ והנמכר ביותר בארץ. בכיר הזנים הוא הקברנה סוביניון שנקלט כאן היטב, ורוב היינות המשובחים והיוקרתיים ביותר עשויים ממנו או לפחות מתבססים עליו. עם זאת, עולם היין מגוון וגם השוק המקומי מציע מספר נרחב של יינות משובחים מזנים שונים המאפשרים לגוון את הטעם ואת החיך. הטור הפעם מוקדש לארבעה זנים, שאינם קברנה סוביניון, ולאיכויות המיוחדות שיש לכל אחד מהם להציע.

היין הראשון הוא בינימינה רזרב זינפנדל 2008. זהו יין המורכב מ-100% ענבי זינפנדל, והוא יושן כארבעה עשר חודשים בחביות עץ. הזן הזה מזוהה מאוד עם אזור קליפורניה, שם עושים ממנו נפלאות עם יינות אדומים מרוכזים בעלי אחוז אלכוהול גבוה. ליקבי בנימינה יש האומץ להתמודד עם הזן הזה בארץ ולנסות לייצר ממנו יין איכותי וזני ברמת רזרב. התוצאה אינה זולה, אך בתמורה היא מצליחה להביא כמה מהאיכויות המיוחדות של הזן הזה: זהו יין מרוכז עם טעמי פירות ומתיקות המורגשת באופן יחסי. ביקב ממליצים לשלב אותו עם מנות מתובלות מהמטבח הים התיכוני, ואני חושב שהוא אכן במקרים רבים יכול להתאים למנות שמתובלות בעדינות יחסית, בניגוד למנות חריפות, שאותן כדאי להגיש עם בירה ולא עם יין. זהו יין עוצמתי ומלא טעם שישתלב אתן יפה.

יין העשוי מזן מוכר הרבה יותר בארץ הוא הברבדו מרלו 2008. גם כאן מדובר ביין על טהרת הזן. הוא יושן במשך שניים עשר חודשים בחביות עץ אלון, ברובן אלון צרפתי ובחלקן הקטן אמריקאי. היין תואם את האופי הכללי של יינות הברבדו האיכותיים, עם טעמי פרי וארומות יישון עזות יחסית. הפילוסופיה של הייננים היא להכין יינות המדגישים את ההתפתחות האבולוציונית של טעמי הענבים, ההופכים ליותר ויותר מרוכזים ומתוקים. ליין טעמי פרי ריבתיים ממושכים, ועם זאת, מניסיון, אני ממליץ בחום ליישן את היין של ברבדו, שבעוד כארבע- חמש שנים יהיה עשיר ומגוון בהרבה. ההמלצה תקפה גם לגבי היין הקודם, אבל לטעמי ביינות ברבדו הדבר בולט במיוחד.

מכאן אנו עוברים לשני זנים שמגוונים באופן משמעותי את הטעם הסטנדרטי והמוכר של הקברנה סוביניון. הראשון הוא כרמל, הסדרה האזורית קריניאן 2007. הקריניאן הוא זן ענבים שניטע בארץ עוד בתקופה שבה רוב היינות בארץ היו באיכות גרועה. הזן קיבל כאן מעמד נחות ונחשב ככזה שמיועד ליינות זולים במיוחד, עד שלפני כמה שנים חוללו כמה יקבים וביניהם יקבי כרמל מהפכה והחלו לצמצמם את יחס היבול לשטח הגידול, ולהעניק טיפול קפדני לכרמים. התוצאה השתלמה, לידי היקבים שיחקה העובדה כי הזן ותיק בארץ, שהרי יקבי כרמל משתמשים בכרמים בני 35-40 שנים. שורשי הגפן הארוכים מיטיבים לקלוט את הטעמים החבויים באדמה ולבטא את האופי של הסביבה שבה הם גדלים. היין מורכב מ-90% ענבי קריניאן ו-10% ענבים מזן פטי-ורדו, והוא יושן במשך שניים עשר חודשים בחביות עץ. זהו יין בעל גוף בינוני, ואם אינכם מחפשים יין בומבסטי, הוא בשבילכם. הוא ילווה נהדר פסטה שגורדה עליה שכבה נדיבה של פרמזן איטלקית אן מאכלי קדירה שאינם בעלי טעמים עזים. בקיצור זה יין שמשאיר מקום לאוכל.

יין נוסף שמתאפיין באופי שונה מהרגיל בארץ הוא הרי גליל פינו נואר 2008. הפינו נואר הוא יין שמזוהה עם איזור בורגון בצרפת, שם עושים ממנו יינות דגולים שמחירם יכול להאמיר אף לאלפי שקלים. הפינו נואר המקומי צנוע בהרבה, ועם זאת יש לו מה להציע. ליין צבע חום-אדמדם והוא עשוי כולו על טהרת הזן. ביקב הובילו את היין בעדינות, ויישנו אותו בחביות משומשות בלבד, שאינן מותירות רושם עז על טעמי היין כפי שחביות חדשות עושות. התוצאה היא יין ארוך ועדין, גם הוא משאיר מקום לאוכל. ביקב ממליצים על מנות דגים ועל מנות מהמטבח האסיאתי, אני חושב שבצדק והייתי מוסיף לכך גם את המאכל הלאומי עוף ואת הפסטה. אין ספק שהוא בן לוויה מתאים יותר לעוף צלוי בתנור מרוב יינות הקברנה סוביניון.

כדאי לגוון את השולחן גם ביינות מזנים מוכרים פחות. הם מתאימים פעמים רבות יותר למטבח הישראלי והשתייה שלהם מוסיפה הבנה וידע גם כשטועמים יינות מזנים מוכרים. אז אזרו אומץ ונסו.