האיטלקיה בתחנה

"הפסטה שלו לוקחת אותו הפעם לנאפולי: פפרדלה נפוליטנית עם רוטב עגבניות פיקנטי וקוביות סלמי ובייקון..." שפרה צח ובן זוגה עוברים בין התחנות באיטליה במסעדת האיטלקיה בתחנה שבמתחם התחנה המתחדש בגבול תל אביב – יפו

השנה החדשה, עם החגים, הימים המתקצרים ופה ושם אפילו הרוח הסתווית, עושה גם לנו תחושה של התחדשות. וכך, אחרי כמה ימים של כינוסי חג משפחתיים, אנחנו יוצאים לערוך הכרות עם מתחם התחנה – מיזם החידוש והשימור של תחנת הרכבת ההיסטורית שבגבול תל אביב - יפו. התגובה הראשונה שלנו למראה המקום היא "איזה יופי! כמו בחוץ לארץ!" מה שהיה אזור מוזנח עם בניינים מתפוררים, הפך למתחם יפהפה ושוקק פעילות, המתקיימת בתוך הבניינים המשוחזרים וביניהם.

אחד החללים היפים במתחם מאכלס את מסעדת האיטלקיה בתחנה, שעוצבה כקרון רכבת: חדר מאורך שצדו האחד משמר את קיר האבן המקורי ומעליו שורת חלונות מרובעים, תקרת עץ ומנורות דמויות עששית. אפשר לשבת כאן ליד קיר הזכוכית הצופה אל רחבת המתחם השוקקת, ולדמיין שאנחנו עורכים מסע בין מחוזות הקולינריה הידועים של איטליה.

מסעדת האיטלקיה בתחנה מתמחה במטבח הדרום-איטלקי בכלל, ובדגים ופירות ים בפרט, מה שמציב בפנינו בעיה קטנה: אני אוהבת דגים אך לא אוכלת פירות ים, בעוד שבן זוגי לא אוכל בכלל מאכלי ים, אך לעומת זאת אין לו בעיה עם בייקון. קטי המלצרית של האיטלקיה בתחנה לא נבהלת מ"נוסעים" פרובלמטיים שכמונו, מאתרת עבורנו מנות מתאימות בתפריט ושולחת אותנו לדרך: התחנה הראשונה שלנו היא סיציליה, עם מנת אנטי-פסטי הקרויה ארטישוק סיציליאני, או כמו שהוא מתואר בתפריט: "בייבי ארטישוקים שהושרו במשרה סודית שידועה רק לזקנות קטניה". לגבי הזקנות אני לא יודעת, אבל מה שבטוח שהמנה הזאת, שבה הארטישוק מגיע כבוש קלות, ללא העלים החיצוניים וחתוך לארבעה פלחים, מאפשרת ליהנות מכל מה שטוב בארטישוק בלי להתאמץ. ואם הארטישוק מסיציליה, הסרדינים הם כמובן מסרדיניה. צלחת אנטי-פסטי נוספת, ועליה סרדינים טריים כבושים בעדינות, על מצע עלי בייבי. שתי המנות קלילות וכיפיות, ואין לי בעיה להתגבר עליהן בזמן שבעלי מתכבד במנה ראשונה משלו – פטה כבד עוף. אמנם לא מנה איטלקית טיפוסית, אך יין המרסלה ששולב בהכנתה וריבת עגבניות השרי הטעימה שעל ידה, מעניקים לה טאץ' קצת שונה מהרגיל.

גם בעיקריות אנחנו פונים לכיוונים שונים – הוא אל הפסטה ואני אל אגף הדגים. הפסטה שלו לוקחת אותו הפעם לנאפולי: פפרדלה נפוליטנית עם רוטב עגבניות פיקנטי וקוביות סלמי ובייקון, שלטעמו מוסיפות מאוד לרוטב והופכות אותו לטעים במיוחד. מנת הדג שלי היא דניס שלם, אפוי בפשטות עם שמן זית, מלח גס ועשבי תיבול. לידו מוגשת תוספת מוצלחת של קוביות תפוחי אדמה אפויים עם בצלים ופטריות – ניגוד שחמחם ופיקנטי לבשר הדג הלבן והעדין.

בתחנה הסופית אנחנו שוב נפגשים, עם שני קינוחים איטלקיים קלאסיים על בסיס שמנת – בשבילו כמובן הטירמיסו הבלתי נמנע, ובשבילי פנה קוטה דו שכבתית עשויה שוקולד חום ולבן. את הקינוחים מכינים באיטלקיה בתחנה בדיוק לטעמנו: עשירים, מתוקים במידה, ומכינים את החיך לכוסית של לימונצ'לו הבית, שחותמת את מסענו באיטלקיה בתחנה.