השף סאלי סופנאם נחשב לאמן הסושי הכי הכי בארץ, ולכן, למרות מזג האויר המזויע, שבעיצומו כל אדם שפוי נצמד למזגן, הזזנו את עצמנו, זוגתי ואני, להרצליה, אל לב מעוז ההיי-טק, שם שוכנת סאלי על שם האמן, איך לא?– מקדש למזון יפני.
מיד עם הכניסה עוד לפני שטעמנו בדל אצה, עמדנו להעריך את יופו של המקום, ורוגע אין קץ אפף אותנו. במבוק עץ ומתכת בפיוז'ן יפהפה של מזרח ומערב, מוגהים באור עדין, או בקיצור כל מה שאתם יודעים על אזור התעשיה הרצליה אבל ההפך.
התחבטנו בשאלת מקום הישיבה. ישיבה לשולחן נמוך בסגנון היפני, יכולה אולי להעצים את החוויה, אבל גם את כאבי הגב של זוגתי שתחייה, לכן פנינו אל הבר.
לשמחתנו, כיסאות הבר ה''גבוהים'' התגלו ככאלה שלא יאלצו גם נמוכי קומה לבלות ארוחה שלמה בנדנוד רגלים אווירי והם ניצבו בנקודת תצפית אידיאלית על הסושי-מסטר רוצה לאמר, נכונה לנו חוויה רב-חושית. הסושי- מסטר נע אחוז תזזית במהלך הערב כולו על מנת להוציא תחת ידיו מנות שעוצבו בדמיון ובדייקנות מופתית – מלאכת מחשבת ממש. לצערנו סאלי, לא נכח, אך רוחו שורה היטב על המקום ומיד תבינו מדוע.
לפתיחה וחימום האוירה נמזג לנו כאפריטיף צ'ויה, יין שזיפים נהדר. למנות ראשונות בחרנו טונה אוסוזוקורי ויאקוניקו. האוסוזוקרי, מנת פיסות דג בס ברוטב פונזו בלווי צנון כתוש ובצל יבש ומתובל בטוגושי (המקבילה היפנית לצ'ילי), היתה חגיגה שלטעמים שהשתלבו בהרמוניות, מתיקות הסויה נמסכה בחמיצות-חריפות הטוגושי ושניהם גם יחד לא האפילו על טעמו של הדג. יאקוניקו, נתחי סינטה צלויים על הטפניקי ,הגריל היפני הוגשו ברוטב על בסיס סוכר חום, ג'ינג'ר, שמן סויה ושמן שומשום. הבשר היה רך נכנע אפילו לשימוש לא מיומן בצ'ופסטיקס, מתקתק ונימוח – מנה מצוינת.
אחר כך הגיע שלב הסושי. ראשון הגיע הנגירי אורז מגולגל ביד שעליו מונח נתח דג דניס. טעים, אך לא מפתיע. מפתיעה יותר היתה מנת הביניים, סט של מטוגנים בסגנון ניו-אייג' מערבי המיועד למתקשים בקרבת בשר נא נשים בהריון לדוגמה, או סתם אלה מבינינו שמתקשים להפנים את הרעיון. אורז שבתוכו גולגלו אצה ודג ושנעטף בשומשום שחור- הכל הוכן כסנדויץ' שטוגן קלות. בין לבין זרמה הסאקה כמו יין, החום שהשארנו מחוץ לדלת נשכח או אולי הייתי אומר נמחל, היינו מאושרים. ואז הגיע הדרגון מאקי. כאן מדובר על אורז שבתוכו מגולגלים אצה, ירקות ודג או פירות-ים, במקרה שלנו היו בוהכיל שרימפס טמפורה, אבוקדו ומעל צלופח שחומם קלות כמעט והפיל אותנו מהכסא מתענוג. וזה עוד לא היה הכל, הבוסטון מאקי שהכיל שרימפס, חסה ואבוקדו בתוך מלפפון מגולגל היה מצוין אף הוא. אך שיא השיאים הגיע עם הסאקאנה מאקי, שרימפס טמפורה שטובל בפנקו פרורי לחם יפניים גסים, מלפפון עטוף דג לבן מטוגן :
מ-ע-ו-ל-ה !!! ואם כבר מזכירים את הפאנקו, מיום שגילינו אותו הוא הפך לבן בית קבוע במזווה, שלנו. את ההברקה היפנית הזו אפשר לקנות בכל סופר שמתמחה במוצרים מהמזרח הרחוק, לאחרונה אף נתקלתי בהם בסופר השכונתי שלנו, הלאה לשניצל בפירורי, הלחם יחי הפנקו.
הקינוח, כרגיל במסעדות מזרח אסיאתיות, פנה ישירות אל הטעם המערבי בשפה המובנת לו. כדור טמפורה ממולא גלידת קוקוס, בדיוק כמו שאתם שומעים, גלידה קפואה טבולה בטמפורה ומטוגנת במכת חום אדירה. מפתיע ומקסים. הברקה. ארובות ברנדי, אותם עלי תחרה דקיקים ופריכים ממולאים קרם שמנת, חטא טהור, מוס שוקולד ולאיזון מוס פסיפלורה- סימפוניה חגיגית, מהקינוחים הטעימים ביותר שאכלנו זה זמן רב.
מה נגיד? חגיגת טעמים, שרות אישי ואדיב, חלל נעים, כל אלה הופכים את סאלי לחוויה קולינרית מיוחדת. ובמילה אחת: ר-ו-צ-ו !!!
סאלי
ספיר 7,בית ישפאר, הרצליה
טלפון: 09-9574441
