זוהו

דניאל לוין משתתף בערב ג'אם סשן ייחודי שנערכים בקפה השכונתי זוהו (Xoho) התל אביבי, בדיוק כשהוא הופך לפאב: מטבח קטן עם מנות פשוטות אך גאוניות, מוסיקת ג'אז וקאנטרי, אורחים שמשרתים את עצמם ואת אחרים ואנגלית מגוונת

ביום-יום, זוהו (Xoho) הוא בית קפה שפתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב. שמעתי שמגישים פה קפה וכריכים טריים אבל התעניינתי בעיקר בערבי רביעי הייחודיים, שבהם פתוח זוהו גם בלילה, אז מתקיימים ערבי ג'אם-סשן. אף על פי שחברים סיפרו לי שהצוות של זוהו מדבר בעיקר אנגלית, לא תיארתי לעצמי את האווירה שחשתי עם הכניסה. אווירה היא מרכיב חשוב במקומות בילוי, וקשה היה להתעלם מזו הייחודית בזוהו. מיד כשעלינו במדרגות לתוך המרפסת הקטנה והגענו לפתח של זוהו, הרגשנו בבת אחת הרגשה של חוץ לארץ. לא מדובר בתחושה האמריקאית המלאכותית שמעבירים דיינרים ומסעדות בסגנון ביסטרו ברחבי העיר, וגם לא באמריקאיות שברים אחרים מביאים לארץ. מדובר על חו"ל שונה. בראשי עברו דרום אפריקה ואוסטרליה, מקומות שהתרבות שלהם אינה אמריקאית אבל הם בהחלט רחוקים מאירופה הקלאסית ומפאבים איריים למיניהם. אור, שבילה חצי שנה באוסטרליה, אישר את ההרגשה שלי ואמר שזוהו נראה כמו פאב שכונתי אופייני במלבורן.

זוהו מעוצב בצורה צבעונית ומוארת יחסית. הוא אינטימי והקירות והשולחנות עמוסים בהרבה מאד צבעים בולטים וחזקים. באותו הערב הוא היה מלא עד אפס מקום, מה שלא מנע מהצוות האדיב להקדיש גם לנו תשומת לב ומיד להציע לנו משהו לשתות. למרות המבצע המפתה של אחד פלוס אחד על הקפיריניה, החלטנו ללכת על שני בקבוקי טובורג, שעשו את עבודתם בצורה מעולה.

תפסנו שולחן פינתי ונסחפנו עם מוזיקת הג'אז והקאנטרי שהתנגנה ברקע. כמעט כולם סביבנו דיברו אנגלית שוטפת וכמעט לכל אחד היה מבטא אחר. כשביקשנו עוד סיבוב של בירות שמנו לב שלא ברור מי ממלצר במקום ומי אורח. לפחות עשרה אנשים פינו את הכלים שלהם לדלפק או קמו להביא לעצמם או לאחרים שתייה מהמקרר או מהבר. אור, שמיד הרגיש בבית, ניגש לבר ותוך שניים-שלושה משפטים עתירי סלנג אוסטרלי חזר לשולחן עם שלושה בקבוקי בירה ועם בחור חייכן בשם הווארד. הווארד הדרום אפריקני הוא הבעלים של זוהו, הוגה הרעיון המעולה של ערבי ג'אם-סשן. על השירות הסמי-עצמי הוא הסביר שבלי שהתכוון התחילו האורחים להרגיש פה בבית ולדאוג לעצמם, מה שלפעמים כולל שירות של שולחנות אחרים.

אחרי כמה בדיחות על תיירים אמריקאים בישראל, נעשינו רעבים ושאלנו מה יש לאכול. הווארד הסביר שהמטבח קטן ושמגישים כאן מנות פשוטות כמו כריכים. סמכנו עליו כשבחרנו להזמין שלוש ברוסקטות. הראשונה הייתה איטלקית קלאסית – עם גבינת פרמזן, עגבניות טריות, בזיליקות ושמן זית. הברוסקטה השנייה הייתה מקורית יותר, עם גבינה בעלת טעם חזק והמון אגוזים קצוצים. הברוסקטה השלישית הייתה שיא הגאונות עם פלחי תפוז, עלי חסה וגבינת רוקפור כחולה. אפשר היה להבחין בכך שאף על פי שזוהו הוא פאב בערבי רביעי, יש לו תכונות ומטבח של בית קפה.

כשהג'אם התלהט והמשכנו לסיבוב המשקאות הבא, אמר אור שהוא עוזב את הלימודים וחוזר לאוסטרליה, ואני לא להצלחתי להתאפק ופלטתי: "אז תזמין שני כרטיסי טיסה". אם במקרה התכנית המפורטת לא תצא לפועל, נקבל בינתיים את מנת החו"ל שלנו בזוהו, במשך היום או ברביעי בלילה.