צ'אנג סינג

"על מחבת רותחת הגיעו נתחי בקר, עוף ובשר לבן מעורבבים בגמבות ירוקות וכתומות, בצל ורוטב שעועית אלוהי..." דניאל לוין במסעדת צ'אנג סינג, הסינית הוותיקה שחולשת על המדרחוב של מרכז נתניה: לא צריך ויזה בשביל אוכל סיני

כמו שאומר השיר של חנוך לוין על לונדון, בחו"ל החיים יותר יפים, בין השאר כי בתור תייר אפשר להעביר את כל היום בהנאה מהאוכל במסעדות המקומיות. יש מקומות שהקסם שלהם הוא באינטימיות, יש כאלה שמשחקים על מוצרים טריים ויש מסעדות שמציגות תפריט אחר, גדול מהחיים, אוכל שלא תכינו לעצמכם לארוחת ערב בבית. זה מה שקורה במסעדת צ'אנג סינג – הסינית הוותיקה שחולשת על המדרחוב של מרכז נתניה. כמו המטבח הסיני של צ'אנג סינג, גם העיצוב שלה עמוס אלמנטים מן המזרח – החל באהילים אדומים ועד לתמונות מסורתיות. מוזיקה סינית שקטה שמתנגנת נותנת הרגשה שבאמת חצינו את הגבול ושעכשיו אנחנו בממלכה סינית.

על רקע העיצוב המרהיב ומלא הפרטים של צ'אנג סינג, שכחנו את עיסוקי היום והתמסרנו למרק וון-טון צלול עם כמה סוגי פטריות, בצל ירוק וכרוב סיני. הוון-טון, אותו כיסון בצק סיני, התאפיין בבצק צהבהב, במילוי בשר רך ובתיבול עדין. אורן החליט לפתוח את הארוחה בשרימפס. מכיוון שהיה סקרן, הוא ביקש מנה מעורבת – חצי מהשריפס צופו בטמפורה והחצי השני בשומשום. הוא דיווח שהשרימפס בטמפורה הוכנו כהלכה והיו פריכים מאד מבחוץ ולא צמיגיים מבפנים, אבל ההצלחה האמתית הייתה השרימפס בשומשום: ציפוי הזרעים העניק לשרימפס מתיקות רבה ושמר עליהם מפני השמן, כך שההנאה מהבשרניות שלהם הייתה מושלמת. אני בחרתי בספריבס בדבש, מטוגנות גם הן אך בדרך פלאית נטולות שמן לחלוטין. הבשר המתקתק היה רך ונימוח כל כך שהוא התנתק ללא מאמץ מן העצמות, סימן בדוק לעשייה מדויקת. יחד עם הספריבס הוגשו רוטב חמוץ-מתוק, רוטב צ'ילי חריף ורוטב צ'ילי חריף ביותר, שעליו קיבלנו המלצות ואזהרות כאחד. האזהרות היו בהחלט במקום, מדובר באחד הרטבים החריפים ביותר שיצא לי לטעום. לא מדובר בחריפות נוסח הוואסבי היפני שעולה לאף, וגם לא בסגנון שמזכיר סחוג, שתופס את הגרון; הצ'ילי שמכינים במסעדת צ'אנג סינג עוטף את הלשון וממלא את הפה בחריפות עזה, אבל במהירות מרפה ומפנה מקום לטעמים נוספים. ניסינו לשכנע את המלצר לחשוף את המתכון אבל לצערנו נכשלנו.

בין המנות הראשונות לעיקריות של צ'אנג סינג קיבלנו ארבעה דים סאם קטנים במילוי עוף וג'ינג'ר. הבצק היה לבן לחלוטין ושמר על טעם כמעט ניטרלי שהוסיף למילוי אך לא תפס את מקומו. העניין בדים סאם לא היה רק בעוף אלא בשילוב שלו עם הג'ינג'ר, שהיה חצי נא ולכן מלא ארומה ייחודית שמיד אומרת לבלוטות הטעם סין-יפן-תאילנד. המשחק בין חמצמצות הג'ינג'ר לחריפות העוף הפך את הדים סאם לבחירה הרפתקנית ומוצלחת.

לא המתנו זמן רב מדי, והגיעו המנות העיקריות: אורן, שלא רצה לאכול מנה כבדה, הזמין נודלס עם מגוון ירקות: פטריות, כרוב, קישואים, גזר, בצל, פלפל אדום ועוד. המנה הקלאסית מייצגת את המטבח הסיני כראוי – הנודלס, האלטרנטיבה הבלתי מתנצלת לפסטה של האיטלקים ומגוון הירקות המוקפצים הם דוגמה לשונות של שיטות הבישול האופיינית למזרח הרחוק. אבל על מה שאורן פספס כשוויתר על מנה בשרית, פיציתי אני בעיקרית שלי. על מחבת רותחת הגיעו נתחי בקר, עוף ובשר לבן מעורבבים בגמבות ירוקות וכתומות, בצל ורוטב שעועית אלוהי. המלצר הדגיש שרוטב השעועית יורגש גם אם לא נזהה אותה במדויק, וכמה שהוא צדק. המנה הזו הייתה שיעור עבורי, הטעמים היו חזקים, הבשר היה עשוי בצורה מדויקת (כל נתח והרמה שלו) וגם הירקות קיבלו טיפול מעולה מרוטב השעועית.

אחרי שהתאוששנו מהעיקריות הוגש לנו הקינוח. גלידה היא שחוקה ולא מיוחדת, אבל במסעדת צ'אנג סינג היא מטוגנת, בוערת ומעוטרת בסירופ שוקולד. המתנו עד שהלהבה תדעך ואז הרמנו כל קוביית גלידה בעזרת קיסם ישר לפה. זה היה קינוח מעולה, מקורי ולא כבד, שאפשר לנו לסיים את הארוחה בכיף. כדי לשמור על המסורת הסינית הוגש לנו תה יסמין, שהדיף ריח מרגיע ועשה טוב בבטן אחר כל מה שזללנו.

אפשר להתעסק בכרטיס טיסה, בהנפקת ויזה ובאריזת מזוודה, אבל הרבה יותר פשוט וקל לקפוץ למסעדה סינית כמו צ'אנג סינג שתעביר לכם שעתיים של אוכל מעולה, בלי שתידרשו ללמוד מלה בסינית.