מונדיאל עם מטילדה

"'מטילדה?' הוא שאל בחשש. 'איך זה קשור למשחק?' 'תירגע,' עניתי. 'מקרינים שם בכל ערב את משחקי המונדיאל. היום בתשע וחצי תראה כמתוכנן את הצ'ילה-ספרד שלך..." אפרת רוזן צופה במשחק המונדיאל אצל מטילדה, תל אביב

אחרי כמה סופי שבוע שבהם לא יצאנו מהבית החלטנו סוף סוף לעשות את זה. אני התארגנתי, בדקתי לאן, תכננתי מה ללבוש ומה להזמין ודאגתי מבעוד מועד לבייביסיטר. לבעלי שיחייה נותר רק להביא את עצמו. עד כה נשמע הוגן. ביום שישי בשעה שמונה בערב, חצי שעה לפני האירוע המדובר, נזכר הבעל שיש משחק מונדיאל. "מונדיאל?!" אני מתחילה להתרעם. "משחק כדורגל יותר חשוב מהדייט הזוגי שלנו? לא אמרנו שנצא לבד, רק שנינו?" בעוד אני ממשיכה לקטר נפל לי האסימון. הבנתי שהסיכויים שלי לזכות הולכים ומצטמצמים ככל שאני מאריכה במילים. אז החלטתי לנקוט בדרכי שלום ושלפתי את תכנית המגירה הסודית. "אתה יודע מה?" אמרתי לו. "בוא נשלב. נצא לאכול יחד אצל מטילדה". "מטילדה?" הוא שאל בחשש. "איך זה קשור למשחק?" "תירגע," עניתי. "מקרינים שם בכל ערב את משחקי המונדיאל. היום בתשע וחצי תראה כמתוכנן את הצ'ילה-ספרד שלך. ועד אז, בין שמונה וחצי לתשע וחצי, אתה רק שלי." הוא השתכנע ויצאנו לדרך במהירות כדי להספיק להיות ביחד לפני שהוא ילך לי לאיבוד.

אצל מטילדה הייתי לפני שנים. אני זוכרת שנורא נהניתי, אבל איך שהוא, בגלל המרחק, לא יצא לי לחזור לשם. בסוף השבוע האחרון שמעתי מחברים שמקרינים אצל מטילדה את משחקי המונדיאל כל יום ב-17:00 וב-21:30 וגם מציעים תפריט מונדיאל שווה במיוחד. אז החלטתי לבדוק האם גם אני, שכדורגל הוא ממני והלאה, יכולה להעביר ערב כזה בכיף. אמנם ניסיתי לארגן עוד חברים שיצטרפו אלינו, אבל בני הזוג הזכריים היו תקועים עמוק בתוך כורסאות הטלוויזיה שלהם.

כבר מהכניסה למטילדה נחתה עלינו אווירה אחרת לגמרי. חוץ לארץ. קפה מטילדה אינו דומה לשום בית קפה תל אביבי אחר. עצים ירוקים מקיפים אותו מכל עבר, בין השולחנות מפוזרים מאווררים שמגבירים את בריזת הערב הנעימה, חבורות-חבורות של בני 20-50 יושבים מול המסך הענק אכולי ציפייה. בר גדול ומרשים, שהוקם במיוחד עבור ימי המונדיאל העליזים, מציע מבחר בירות, ויסקי וקוקטיילים בינלאומיים, שרשרת דגלים מונדיאלית מעטרת את קפה מטילדה, והפייבוריט שלי: טאבון אבנים שניצב בחוץ מדיף לכיווני ניחוחות משגעים של פוקצ'ות חמות ופיצות לוהטות טריות. אני כבר לא הייתי צריכה יותר מזה.

בחנו את תפריט המונדיאל של מטילדה שהוגש לנו. המחירים היו אטרקטיביים מאד: 49 ₪ לדיל שכולל מנה מהתפריט + 1/3 קרלסברג/טובורג + צ'ייסר ג'וני רד לייבל/בושמילס. 25 ₪ למי שמוותר על האוכל. מנות הנשנוש נשמעות מפתות והן, כמובן, ברוח המדינות שמשתתפות במונדיאל. כך למשל כולל התפריט נקניקיית בקר גרמנית, פיש אנד צ'יפס, גוואקמולי וטורטייה צ'יפס, קרפצ'ו, פיצות ועוד. אנחנו פותחים בשני קוקטיילים מרעננים של לימונענע גרוסה עם וודקה סמירנוף, מרימים כוסית לחיי העובדה שלא רק שהפעם אני לא מטרפדת את המשחק, אלא אפילו מעודדת את הצפייה בו.

אחר כך עברנו לזירת האוכל המונדיאלי. הזמנו את פיצת הבית (עם פומודרו, חצילים ובופאלו מוצרלה) ואת סלט קפרסת הבית (בופאלו, מוצרלה, עגבניות, עגבניות שרי, פסטו ושמן זית). פיצת הבית נחתה על שולחננו היישר מהטאבון והייתה דקה-דקה כמו שאנחנו אוהבים אותה. מעל הבצק הפריך הורגש רוטב העגבניות האמתי, שהתמזג בטעם המוצרלה העדין. החצילים היו קלויים וארומתיים. התענוג נחטף תוך שתי דקות על השעון. לצד סלט הקפרסה הטרי והמצוין הגיעה פוקאצ'ה לוהטת שמעליה נבזקו גרגרי מלח גס ומעט עשבי תיבול. בצענו מהפוקאצ'ה החמה וטבלנו אותה במטבלי חמאת עשבי התיבול והפלפלים הקלויים. עד כה נהניתי מאד. מרוב שנהניתי שכחתי להתייחס לבעלי וכך מצאתי את עצמי 5 דקות לפני תחילתו של המשחק. "אז מי משחק היום?" שאלתי תוך כדי גריסת שאריות הפיצה הטעימה. "ספרד נגד צ'ילה", הוא ענה לי. "ומי אנחנו רוצים שינצח?" שאלתי בלי בושה. "ספרד", הוא ענה בלי להסביר. זו נשמעה לי כמו בחירה לגמרי לא רעה. אני מתה על השפה ועל המוזיקה הספרדית, תמיד רציתי לטייל בברצלונה. עוד לפני שהספקתי לשאול את השאלה הנשית המביכה הבאה הוא ענה לי: "הספרדים זה האדומים".

דקה לפני שהמשחק התחיל הזמנתי לנו פאי תפוחים וצימוקים ענק עם גלידת שוקולד ופירות אדומים כדי להמתיק את העובדה שאני הולכת לצפות במשחק שלם. הפאי היה טעים ומתוק, והמשחק לא עצבן ואף ריתק אותי לרגעים. ספרד אפילו ניצחה בסוף, כך שהערב בהחלט הוכתר כהצלחה מסחררת. ובדרך זכיתי בעוד כמה נקודות אצל בעלי.