Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ביקורת על מסעדת לה רלה ג'פה, יפו
לחם בשר הרצליה

לה רלה ג'פה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"למנות עיקריות בחרנו בסטייק אנטרקוט ובשוק מולארד ברוטב סילאן. כמעט וכתבתי ששתי המנות השאירו אותנו בפה פעור, אבל כמובן שהפה שנפער, ידע גם להיסגר ולנעוץ שיניים שוב ושוב..." אדם בר במסעדת לה רלה ג'פה שביפו

באיזה שהוא שלב של הערב שלנו במסעדת לה רלה ג'פה, הבנתי שאני מציץ כל הזמן מעבר לכתף שמאל, לכיוון הפסנתר, בציפייה לגלות שם את סאם, הפסנתרן מהבר של ריק בקזבלנקה, פותח בצלילים של "As times go by" ומצטרף בשירה צרודה. עד לאותו שלב, אני מודה, לא היה לי ברור מה מקורה של תחושת הדז'ה-וו שאחזה בי כשהתיישבנו במסעדת לה רלה ג'אפה. מאותו רגע, הכול כאילו התבהר פתאום: התקרות הגבוהות (5 מטרים לפחות!), הקשתות, מאווררי התקרה הסובבים בעצלות, השטיחים, פריטי העיצוב בסגנון המרוקאי וכמובן – הפסנתר. בהמשך הערב התברר שהמבנה העתיק אמנם לא שימש כתחנת מעבר לפליטים במלחמת העולם השנייה, אבל כן שימש כתחנת כרכרות (דיליג'אנסים) לתחבורה בין יפו לירושלים. מלבד המבנה העתיק והיפהפה, חבויה במקום גם חצר פנימית, "סודית", שהתאורה בה רכה ומפתה, ושהעוברים והשבים בדרך אל (ומ-) אולם נגה הסמוך, לא מעלים כלל על הדעת את עצם קיומה.

אבל הדמיון בין הבר של ריק לבין לה רלה ג'פה מסתיים באבחה חדה, כשבוחנים את זהותו של בעל הבית: את לה רלה ג'פה מנהלת האנטיתזה המוחלטת של ריק– היא אישה, היא חמה, היא חייכנית וחברותית, ומהרגע שנכנסנו, ידעה להתייחס, לשתף, לספר ולהחמיא, ומהר מאד הבנו שכדאי לנו גם להתייחס בכובד ראש להמלצותיה מהתפריט.

אז מה היה לנו במסעדת לה רלה ג'פה: למנות הראשונות בחרנו בקרפצ'יו מסינטה כבושה, ובטארט עגבניות צלויות עם בזיליקום וכבד אווז. הבחירה בסינטה כבושה התגלתה כבחירה מעניינת: בהיותה מסעדה כשרה, מאפשרת הסינטה הכבושה לעמוד בכבוד בדרישות הכשרות, והשילוב בין מליחות הכיבוש לעדינות החומץ הבלסמי התגלתה כשילוב מפתיע. הטארט, מנגד, הורכב מבסיס של בצק פריך, כשעליו שילוב מסעיר בין הפראות של העגבניות הצלויות, לעדינותו של כבד האווז. לה רלה ג'פה, כמיטב המסורת במסעדות הצרפתיות הקלאסיות – ממשיכה להגיש כבד אווז, והיא בין הבודדות בעיר.

בזמן שהמתנו לראשונות, נהנינו לנעוץ שיניים בלחמניות החמות הקטנות, האפויות במקום, שלוו בממרח זיתים שגירה את התיאבון. למנות עיקריות בחרנו בסטייק אנטרקוט ובשוק מולארד ברוטב סילאן. כמעט וכתבתי ששתי המנות השאירו אותנו בפה פעור, אבל כמובן שהפה שנפער, ידע גם להיסגר ולנעוץ שיניים שוב ושוב. כי כשזה מגיע לבשרים - בלה רלה ג'פה יודעים שבבחירת חומרי גלם אין קיצורי דרך, ואי אפשר לבלף. נתח האנטרקוט היה עסיסי ונימוח בפה. שוק המולארד נעשתה באופן ששמר על פריכות העור מבחוץ ועל עסיסיות הבשר שבפנים. רוטב הסילאן המתקתק חיבר באופן מושלם את עושר המרקמים. שתי המנות לוו בתערובת ירקות שנעשו על הגריל: תפוח אדמה, גזר וקישוא. עזר שכנגד ראוי, לבשרים.

לסיום נענינו להמלצה אחרונה וחביבה של חני – סורבה לימון שהיווה סיומת כה מרעננת, עד שריחפנו את דרכנו לחנייה, במחשבות על הביקור הבא שלנו בארמונה של חני בלה רלה ג'פה.

לחם בשר הרצליה אירועים חדש