אפרודיזיאק מעץ הפילים


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

לא יודע אם שמתם לב, אבל סקס, מוות ואלכוהול קשורים זה לזה בקשר הדוק. יעידו על כך מאות, אם לא אלפי, סיפורים שונים ומשונים הקשורים לאלכוהול וסקס, וגם כאלה הקשורים לאלכוהול ומוות.
המשקה שמאחד את שלושת הנושאים הללו הוא משקה עדין, מתקתק וחלבי. כזה שלא נחשב למשקה אלכוהולי שניתן להשוותו למשקאות ''עם כבוד'' כמו וויסקי, קוניאק וליקרים משובחים. עם זאת הוא טעים ואיכותי. נא להכיר – האמרולה (Amarula).

האמרולה הוא ליקר המגיע אלינו היישר מדרום אפריקה הרחוקה, שם גדלים עצי פרא - עצי המרולה. זהו פרי המזכיר במראהו שזיף צהבהב ובשרו חמצמץ - מתוק. את עץ המרולה תמצאו רק במקומות חמימים, ולמרות כל הניסיונות לתרבת אותו הוא נשאר פראי וגדל, אם תרצו, רק היכן שמתחשק לו.

מכיוון שעץ המרולה מניב פירות עסיסיים ומתוקים, בעלי חיים רבים נמשכים אליו בימי הקיץ החמים כדי ליהנות מפירותיו. הפילים בסוואנות אפריקה למדו להכיר את העץ ופירותיו, מתנגשים בו ומנענעים את ענפיו כדי שהפירות ייפלו ארצה, ויהיה קל יותר לאכול אותם.


רצה הגורל (או הטבע), ועצם הנפילה של פרי המרולה לאדמה גורמת לקליפה להיפצע ולהיחתך ובשר הפרי נחשף לאוויר. באוויר, כידוע, יש שמרים טבעיים, ואלו רק מחכים לרגע שכזה - מיד הם נכנסים לתוך הפרי, אוכלים את הסוכר ומשחררים שני חומרים עיקריים: CO2 (שמתנדף לאוויר) וכוהל אתילי, או במילים אחרות אלכוהול! זהו תהליך התסיסה הידוע.

אמנם אחוז האלכוהול שמתקבל הוא נמוך מאוד, בין 2%-3%, אבל זה מספיק כדי לגרום לפילים להתבלבל. פילים, למי שלא יודע, לא רגילים לשתות אלכוהול באופן קבוע, והם הפכו, איך לומר, לשיכורים וקצת חרמנים. זה נשמע מצחיק אבל זה די מסוכן. פיל שיכור לא יודע מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא, הוא רק יודע שהוא חייב למצוא לעצמו פילה, כדי לממש את תנוחת ה''אלפנט סטייל''. הפיל מזהה פילה במרחק של כמה מאות מטרים, וכמו כל זכר שיכור ממוצע מתחיל לרוץ לכיוון שלה. הריצה הזו חרצה את גורלם של מאות ילידים שיצאו לציד בערבות הסוואנה האפריקאית - הם נמחצו למוות תחת רגליהם האימתניות של פילים שיכורים וחרמנים - הכל בגלל אלכוהול.

בגלל מקרים שכאלה, עץ המרולה קיבל את הכינוי ''עץ הפילים'' (Elephant Tree) בפי הילידים, ופרי המרולה קיבל יחס של כבוד כאפרודיזיאק - פרי מעורר חשק מיני. פירותיו נאכלו כמו שהם, מקוררים או כמשקה משכר, מעין בירה מפרי המרולה, כל שלוק נותן און.

בשנות ה-80 החליטו בדרום אפריקה לנצל את הפרי ולייצר משקה אלכוהולי (לא שיכר רגיל) מהמרולה, והצליחו לעלות על רעיון שישנה את טעם המשקה ויהפוך אותו לאהוב עוד יותר - זיקוק.

המשקה העינברי החדש נשא תוית שחורה ואת השם ''אמרולה'' (Amarula). אבל מה, חוזק של 40% אלכוהול לאו דווקא מבטיח טעם טוב, והמשקה לא היה כזה שוס גדול כפי שציפו במפעל. הטעם היה מריר דווקא, מחירו היה יקר, ולא המון אנשים שתו אותו באופן קבוע.


מכיוון שכך, ולאחר שנוכחו לראות את ההצלחה המסחררת של הבייליס, החליטו לנסות ולהוסיף שמנת למשקה, על מנת לתת לו סמיכות, מתיקות וחוזק אלכוהולי נמוך יותר. בתום היישון מעורבב התזקיק עם שמנת איכותית וטרייה, באותו תהליך כמו האייריש. מה שמתקבל, בסופו של דבר, הוא משקה שמנתי, עדין, חמצמץ- מתוק, צבע כמעט זהה לאייריש קרים, ובעל חוזק אלכוהולי בינוני- 17% אלכוהול. וכך, בספטמבר 1989, לאחר כמה שנים של ניסיונות, הצליחו להפיק ולייצר את המשקה החדש. התווית שונתה וצבעה היה בהיר יותר, ושם חדש יוצג בגאווה על הבקבוק: ''אמרולה קרים'' (Amarula Cream) - רמז לכך שהליקר מכיל שמנת ופרי המרולה

התווית של ליקר האמרולה היא אחת מתוויות האלכוהול המפורסמות ביותר: פיל הולך בין 2 ענפים ועליהם פירות המרולה - הכל כאות כבוד לפילים, שבזכותם הגיע הליקר הזה לאן שהגיע.

טיפ קטן לברמנים ולברמניות שבדרך: איך מוכרים את האמרולה בקלי קלות.
את האמרולה קל מאוד, כברמן, למכור ללקוחות, בעיקר אם הם באים בזוגות. כל מה שצריך לעשות זה להציע את האמרולה ולקוות שאין להם מושג מה המשקה הזה. ואז, נכנסים לפעולה ומספרים את סיפור הפילים, החרמנות, השבטים הנרמסים, הפילונים הקטנים והתאווה הגדולה, לזרוק איזה סיפור שזה בד''כ (עם דגש על ''בד''כ'') עובד גם על בני אנוש, ותוך חצי דקה יש להם 2 כוסות אמרולה מולם. כשמשווקים את ליקר האמרולה כ''ליקר תשוקה'', ''ליקר אהבה'' או ''ליקר חרמנות'', זה נמכר כמו לחמניות חמות, הזוג מבסוט, ואחרי 2-3 דרינקים הם מתעופפים להם ביחד לשירותים (במקרה שניהם צריכים פיפי...), חוזרים מאושרים, שמים טיפ טוב (או מס' טלפון, תלוי מה אתם מעדיפים) וממשיכים הביתה.