כרמא ירושלים

"תחת הכיסוי נחה פסטה ברוטב רוזה, קורנית ויין, ומוסתרים בתוכה היו קלמרי, שרימפס, מולים וסרטנים. לא הצלחתי לסיים את המנה. הובסתי..." אמיר נהרי מובס (לא בקלות והקרב עדיין לא נגמר) בקפה-מסעדה כרמא, ירושלים

כדי להגיע לעין כרם, או שוויצריה הקטנה כפי שאני מכנה אותה, אין צורך בתירוץ מיוחד, די לכם שתהיו חובבי טבע, אוכל טוב ונופים שלווים. בלב כל הקסם הזה שוכן הקפה-מסעדה כרמא בבניין יפהפה שנבנה לפני כ-15 שנים על ידי הבעלים דויד שבו. מבחוץ הוא מתנשא לגובה שתי קומות ומעוטר במינרט זכוכית ואילו בפנים ישנה קומת מרתף ובה השירותים, שאף הם חוויה אסתטית נעימה. בקומה העליונה של כרמא צופה מרפסת שמש אל עבר ההרים הירוקים וכיפות הזהב של הכנסייה הרוסית השוכנת על מורדותיו של אחד ההרים. במקום כזה ובאווירה כזו לא יכולנו זוגתי ואני אלא לתפוס שולחן במרפסת ולהתפעם מהיופי בזמן שאנחנו ממתינים לאוכל.

המלצרית שלנו בכרמא מיטיבה לתאר את המנות ואינה חוששת להמליץ על אלו האהובות עליה. אנחנו סומכים עליה ומזמינים לראשונות קרפצ'יו סלמון בתיבול שמן זית, לימון וזרעי עגבנייה שבמרכזו סלט עלים קטן. זו מנה עדינה ופשוטה שאינה מלאה בטעמים ומשמרת את טעמו הייחודי של הסלמון. היא מגיעה עם ארבעה טוסטונים שמוסיפים לה מעט מרקם ונפח. המנה השנייה מורכבת מחמישה רולים של בשר טלה קצוץ ומתובל מגולגלים בפיתה דרוזית ושוחים בטחינה טעימה, גרסת כרמא ללחמעג'ון. זו מנה שמתאימה מאוד לצהריים וערב, היא עשירה בטעם ועושה חשק להזמין עוד בשר.

למנה עיקרית הזמינה אתי פילה בורי ברוטב יין לבן, חמאה, שמן זית, עגבניות קונקסה ופטרוזיליה בליווי ירקות שורש רכים היישר מהתנור. הרוטב היה עדין והתאים לאופיו הרגוע של הבורי, סייע לו להתעלות מעל טעמי הים ולהפוך נגיש יותר לחך. המנה שלי היא כבר סיפור אחר. תחילה עליי להודות כי המלצרית של כרמא הזהירה אותי - מנת קדירת פירות ים היא גדולה ואולי לא אצליח לסיים אותה. זה נשמע כמו קריאת תיגר שלא הייתי יכול להתעלם ממנה. שאני לא אצליח לסיים מנה? סליחה, אני לא חדש בעסק ואיני מובס בקלות. אולם כאשר הגיעה הקדירה נאלצתי להודות שפחד התחיל לכרסם בי שמא לא אצליח במשימה. הקדירה מגיעה בכיסוי של בצק פיצה שחום שנאפה בטבון, שבכרמא יודעים לעשות בו שימוש משכיל, ונראה היה שהוא מגונן על הפתעה נעימה. בחוסר סבלנות בצעתי את הבצק ונחילי אדים ריחניים מיהרו להשתחרר החוצה. תחת הכיסוי נחה פסטה ברוטב רוזה, קורנית ויין, ומוסתרים בתוכה היו קלמרי, שרימפס, מולים וסרטנים. לא הצלחתי לסיים את המנה. הובסתי.

את תבוסתי החלטתי ללוות בכוס יין לבן, ריזלינג מבית גמלא, 2009. יין מתקתק, קליל ונגיש בעל ניחוח פירותי אשר מתאים היטב למנות הדגים וליום קיץ שטוף שמש. אולם התבוסה הייתה לי עדיין קשה ונאלצתי להמתיקה עם קינוח. הזמנו שטרודל תפוחים עטוף בצק פריך מהטבון ושני ספלי קפה. השטרודל היה מהטובים שאכלנו בזמן האחרון וטעמו של הבצק הוכיח לנו סופית את כישרונו של השף ארז, בנו של דויד. אמנם נוצחתי, אך זו רק מערכה אחת מתוך קרב ארוך בכרמא. אני עוד אחזור.