מפגש הסטייק

"בניבים שלופים הסתערתי על האנטרקוט של מפגש הסטייק (300גר', Medium) שהתגלה כיפיוף אמיתי – צרוב במעוייני שתי וערב שחומים, כמו דוגמן סטייקים שמוכן לצילומי הקלוז-אפ שלו..." אדם בר מתרגש מסטייק במפגש הסטייק, הרצלייה

תחרות אב השנה אינה מתקיימת במציאות, אלא באופן בלתי רשמי, מבודח למחצה, בין חבריי האינפנטילים לביני, אינפנטיל לא פחות. האחד ליווה את בתו לטיול שנתי וציפה לקבל את התואר. השני לקח את בנו למשחק כדורגל בבלומפילד ("בשביל הילד – ממש" פירגנו בחום) והגיש מועמדות. ואני – ובכן, הילדה אוהבת פרגיות. היא לא היחידה, אני יודע, ובוודאי לא הראשונה, אבל בשבילי היא הראשונה ברשימה. אז לקחתי אותה למסעדת מפגש הסטייק. גם כדי להגיש מועמדות לתחרות, וגם כדי להראות לקטנה מאיפה הכול התחיל. "מאיפה הכול התחיל", כי מפגש הסטייק היא חברת כבוד ב Hall of Fame של הסטייקיות והשיפודיות, ובוודאי המסעדה שעברה את האבולוציה המעניינת ביותר במהלך השנים. הסניף בהרצלייה יישר קו עיצובי עם המסעדות הטרנדיות של אזור התעשייה בעיר, אבל מתחת לחזות המעוצבת והמתוחכמת הוא ממשיך לשמור על הקו הקולינרי של פעם: בשרים איכותיים המיושנים במקררי המסעדה, סלטים טריים המיוצרים כולם במקום, הקפדה על טריות ועל איכות חומרי הגלם, ובשנים האחרונות – גם על הכשרות. כן, מסעדת מפגש הסטייק בהרצלייה היא אחת האופציות הכשרות הבודדות במתחם ההסעדה הענקי שבהרצלייה, שיודעת לתת מענה לכל גחמה קולינרית ולייצג כל מגזר אתני נידח ממרחבי הגלובוס.

בכניסה – Rhiannon של פליטווד מק משגרים אותנו לשנות השבעים, ומסמנים את הקו המוזיקלי של מפגש הסטייק: נעים, מלודי, שקט, אבל לא נגרר לצ'יזיות. העיצוב חדשני, מוקפד ומרווח: תקרות גבוהות, כסאות בשחור, פינות ישיבה בסגנון דיינר אמריקאי, כל מה שדרוש כדי להשתלב באקוסיסטמה ההייטקית שמסביב.

עוד בבית, לפני שיצאנו אל מפגש הסטייק, הבטחתי לעצמי לנהוג במתינות, כי ציפתה לנו ארוחת ערב משפחתית, אבל הפיתה העיראקית הלוהטת שהוגשה לנו כדי להנעים את ההמתנה לעיקריות, יחד עם פנכות קטנות ומפנקות של סלט טבולה רענן, חציל על האש וסלט ביצים, כמו גם סלט אדום חריף, פיתו אותנו פיתוי שאי אפשר לעמוד בפניו. ענת הקטנה, ילדה עירונית שלא רגילה לעונג הגלום בפיתה לוהטת שיצאה בזה הרגע מהתנור, התלהבה מאד מהקונספט, מהטעם, ואפילו מהעובדה הפשוטה, שהפיתה נראתה לה כמו הירח – עגולה ולבנה, עם מכתשים הפזורים על שטח הפנים שלה. השילוב של הפיתה עם הסלטים (ובייחוד החציל הקלוי, והסלט החריף) הכניסו אותי למוד קרניבורי בלתי הפיך, והשכיחו ממני את כל ההחלטות המקדמיות שקיבלתי בבית. בניבים שלופים הסתערתי על האנטרקוט של מפגש הסטייק (300גר', Medium) שהתגלה כיפיוף אמיתי – צרוב במעוייני שתי וערב שחומים, כמו דוגמן סטייקים שמוכן לצילומי הקלוז-אפ שלו לתמונת השער של מגזין הסטייקים (אין מגזין כזה? שערורייה, שצריך לתקן עוד היום!). עשוי כהלכה, נטרף בשקיקה, כאילו פחדתי שיבוא מישהו ויחטוף לי אותו. לצדו הטוגנים המעולים של מפגש הסטייק, מטוגנים בטיגון כפול, פריכים מבחוץ ונימוחים מבפנים. כדי לצנן את החיך נעזרתי בחצי ליטר טובורג, שנמזגו כראוי. ממולי התענגה הילדה על שיפודי הפרגיות, שהיו לדבריה "פרגית בדיוק כמו שאני אוהבת, בשביל ילדים" וכשהקשיתי עליה וביקשתי לפרט מה הופך אותם לכאלו, פירטה: "לא שרוף, ולא חריף". ממש נחת בצלחת.

קינחנו בסופלה שוקולד רותח, שענת הגדירה אותו במילה אחת: "מעדן". לא יודע מה אתכם, אבל אני, את תחרות אב השנה עומד לקחת השנה בהליכה.