קפה יפו

קפה יפו, מגוון כמעט כמו העיר עצמה, הוא בית קפה בבוקר, מסעדה כשרה בצהריים ומועדון הופעות בערב. אורית ורייצ'ל מגיעות לערב יווני, ובזמן שהאורחים יוצרים מעגל ריקודים הן נהנות גם מהאוכל

הוורסטיליות שמאפיינת את הנוף התל אביבי אינה מדלגת על החצר האחורית של העיר וגם לא על האופי של קפה יפו. אולי ניתן להסביר את מגוון הצורות והרבדים הארכיטקטוניים, את המבנים ואת הגגות השונים זה מזה שהופכים את תל אביב-יפו למה שהיא, באותו האופן שבו ניתן להסביר איך שוכנים יחד, על פני שטח לא גדול במיוחד, שוק פשפשים, מאפיית אבולעפיה, מתחם אנדרומדה, בורקס בולגרי ודוברי רוסית בשדרות ירושלים. וההסבר הוא, במילותיו של מודי בר און, "הכול אנשים". בערים עתיקות יומין כמו יפו, שבהן התחלפו תושבים, עברו מהומות, מלחמות, כסף ודפים בהיסטוריה, אך טבעי שגם הנוף העירוני לא ייראה כמקשה אחת של בתים עם גגות רעפים אדומים.

קפה יפו מבטא את הרב-גוניות של העיר. בבוקר הוא בית קפה שמשרת את עובדי שוק הפשפשים, שגם מקבלים פה הנחה, ואת העוברים והשבים בסביבת השוק, שכבר מתח פניו ומאכלס מסיבות רחוב, ברים ואוכלוסייה צעירה. האוכל בקפה יפו הוא כשר, מה שמושך גם אוכלוסייה שומרת, אך סוד הקסם של קפה יפו מתגלה, כמו בתיאטרון, רק כשמוסטים הווילונות שמכסים על הוויטרינה של הקפה, מעומעמים האורות ומתחילה ההופעה.

רייצ'ל ואני נכנסות לקפה יפו בדיוק בקו התפר, שעה שקבוצת מתיירים בעיר מסיימת לסעוד את ארוחת הערב המוקדמת שלה בבית הקפה יפו, והלהקה מתחממת על הבמה. הערב, יום ג', הוא ערב יווני. חמישי הוא איטלקי ובמוצאי שבת לוקחת מנהרת הזמן את האורחים בחזרה אל דילן והביטלס. התפריט בערבי ההופעות חושף פוקצ'ות, מאזטים, פלטת גבינות ויין, טרטר סלמון, סלטים, דגים, פיצות, פסטות ואלכוהול במחירים נמוכים.

אני מתחילה בעראק, כמו ביפו, ורייצ'ל, לא יורדת לרמה שלי, הולכת על מרטיני. יש ברמן שמכין קוקטיילים מעולים, כך מגלים לנו, אך אנחנו בשלנו. ליד השתייה, המנה הראשונה שלנו הערב היא פיצה פונגי שיצאה היישר מהתנור, עשויה בצק דק ופריך ומכוסה רוטב עגבניות עדין וגבינה בכמות הנכונה, טבעות בצל סגול כמעט לא אפוי, עלים ירוקים ופטריות בשרניות.

צלילי אקורדיון פותחים את ההופעה, ואל השולחן שלנו מגיעה מנת אנטי פסטי המורכבת מבטטות נימוחות, חצילים קלויים קלות, חמצמצים ומעוטרים בפיסות שום, גמבות וקישואים לימוניים, פזורי שומשום וקצח. כל אלו משתלבים נהדר עם נתחי דג האמנון, פילה בשרני רך וחמים שספג את טעם עשבי התיבול. לידם סלט קטן מכיל חסה, עלי בייבי, רצועות גזר, פלפלים, רוטב וגרעיני דלעת וחמנייה שמוסיפים לו עובי. הקהל מוחא כפיים.

פריטות עלי גיטרה ועוד, והקהל שבו אין איש זר לחברו אינו נותר אדיש. הם כבר רוקדים, רוקעים ברגליהם ומתכופפים תוך ריקוד עד לרצפה. חלקם מכירים את צעדיו של הריקוד היווני המסורתי, אבל מי שלא - מוזמן גם הוא, יד על הכתף מכוונת את רגליו בבטחה. "בראבו", הם צועקים בסופו של שיר.

אנחנו מקבלות עוגת גבינה פירורים גבינתית, קרמית ומתפוררת כראוי. הרוקדים יוצרים מעגל אליפטי ומקיפים את המסעדה בידיים אחוזות. המעגל הופך לשיירה שמי שמובילה אותה מושכת אחריה את כולם החוצה מהדלת בריקוד, היישר אל פיגומי השיפוצים של יפו. פאי אגסים נכנס לתמונה. על עיגול מזוגזג בקצותיו השתטח אגס בצורת תלתן, ריבת אוכמניות ביין מצפה אותו ואבקת סוכר פזורה מעל. לידו כדור גלידת חלווה-שוקולד שבחרנו מבעוד מועד מתוך תצוגת הגלידות הנהדרות שמכינים כאן בקפה יפו. מרגישים את החמאה המתקתקה בכל נגיסה ואת גושי החלווה הטרייה בגלידה. מחיאות כפיים סוערות, האורחים נינוחים, מבקשים מהזמר בקשות אישיות, והוא נענה בשמחה. וגם אנחנו נינוחות, כמו ביפו.