מקרוני: גם צרפתי

"הפנוקטה עוברת בקלות את מבחן הקינוחים, שהוא אכילה עד תום, בלתי תלויה בתחושת השובע שמותירה העיקרית. האיטלקים אומרים שהליכה אחרי ארוחה עוזרת לעיכול. אנחנו לקחנו מונית." אמיר נהרי על מסעדת מקרוני, ירושלים

כשזוגתי סיפרה לי על מסעדת מקרוני החדשה בירושלים שמתהדרת בעובדת היותה פתוחה בשבת, שמחתי. שמחתי נמהלה בעצב עת גיליתי כי ישנם מי שאין העניין לרוחם ושמצאו להם לנכון להשחית את מקרוני. ניסיתי להניח את חילוקי הדעות מאחור ולנסות ליהנות מהמסעדה האיטלקית-צרפתית בעלת התפריט המגוון והלא יקר במיוחד.

ביום רביעי בערב החלטנו להתרענן מחוץ לבית, ולאחר טיול קצר במרכז נזכרתי במסעדת מקרוני המדוברת, שממוקמת ברחוב קינג ג'ורג' הנגיש. החלטנו לקפוץ לביקור קצר, שבסופו של עניין נמשך שלוש שעות וחצי. מתברר כי מקרוני בשמה הנוכחי קיימת כבר מעל ארבע שנים וכי הייתה בעברה כשרה, אולם לפני כחודשיים קנה את המסעדה הבעלים הנוכחי ארז גנס, שהגשים חלום ילדות, שיפץ אותה, העניק לה אווירה אינטימית ונעימה, וגייס את שירותיה של השף סימה עובדיה המוכרת ממסעדת ביסטרו בעין כרם. השילוב בין השניים יוצר אווירה טובה ואוכל ערב לחך.

בחרנו בשולחן זוגי ליד החלון הצופה ברחוב. מקרוני מציעה שלושה תפריטים שונים: איטלקי, צרפתי ומיוחדים. בתפריט האיטלקי ניתן למצוא לינגוויני, פטוצ'יני, פסטה ולזניה, ואילו בתפריט הצרפתי פנתה השף של מקרוני לכיוון של בשרים ופירות-ים.

למנות ראשונות הזמנו מרק אספרגוס ואנטי-פסטי. מרק האספרגוס, שמתברר שיש אנשים שעולים לרגל למסעדת מקרוני רק לכבודו, היה שונה מהמרקים שהכרתי עד כה. שמנת, אספרגוס חתוך, סלרי ומיני תבלינים יצרו מרק עדין וטעים להפליא. הופתעתי לגלות כי למרות השמנת הוא לא היה ממלא כלל וכי הוא מותיר בדיוק מספיק מקום למנות העיקריות. את המרק ליוותה מנה גדושה של גבינת מוצרלה, שמן זית ותבלינים אשר הונחו בנדיבות על שלל ירקות שורש, שקדים פרוסים, שום וחצילים.

דקות מספר אחרי הגיעה לשולחן מנה של סקאלופ ופרוסות תפוח אדמה ברוטב חמאה וקרמל. הטעם המתוק של הקרמל החמיא לסקאלופ והיה כל-כך טעים שהמשכנו לאכול את הרוטב הרבה אחרי שהסקאלופ נעלם. המנה המענגת מגיעה עם שתי פרוסות של פוקצ'ה דקה המונחות בתוך הרוטב וסופגות אותו.

המנה הבאה שלנו במסעדת מקרוני הייתה אנטריקוט ברוטב פטריות, שמן זית, עגבניות מיובשות, צנוברים בלאדי ובצל ירוק. האנטריקוט היה עשוי במידה הנכונה והגיר עסיסיות בכל נגיסה. הרוטב שליווה אותו היה טעים אף הוא אם כי נראה היה שהשילוב בין טעם הבשר לבין הטעמים המורכבים של הרוטב לא החמיא לו כל-כך. אבל אנטריקוט זה אנטריקוט ולא מצאנו סיבה אמיתית להתלונן. לצדו רבצו תפוחי אדמה אפויים ושתי פרוסות פוקצ'ה (לא אותן שתי פרוסות של הסקאלופ). במסעדת מקרוני הבינו שהקהל בארץ אוהב לחם כמעט כמו שהוא אוהב רטבים, ולכן חסכו מאתנו את המאמץ והכניסו מראש את הלחם לרוטב. תודה. את המנות העיקריות ליוו שתי כוסות יין יוגב ,קברנה סוביניון 2008, של בנימינה שעשו עבודתן נאמנה.

לקינוח הזמנו פנקוטה ברוטב קרמל וקפה נחמד וטוב. הפנוקטה מגיעה עם פירות יער ועלי נענע בצד, והיא עוברת בקלות את מבחן הקינוחים, שהוא אכילה עד תום, בלתי תלויה בתחושת השובע שמותירה המנה העיקרית. האיטלקים אומרים שהליכה טובה אחרי ארוחה טובה עוזרת לעיכול. אנחנו לקחנו מונית.