סאטורי - חיים שכאלה

במסעדת סאטורי מספרת קרן ויזנר את סיפור חייה הקשה: חולמת על חופשה בתאילנד אבל נאלצת להישאר בחורף הקר בארץ. מזל שאוכל תאילנדי אפשר להשיג גם כאן, ואם כבר כאן, בתל אביב, מסעדת סאטורי היא תאילנדית מעולה

עכשיו כשקר בחוץ (השמש השקרנית לא ממש מתפקדת) אנחנו מוציאים את המעילים, את כובעי הגרב ואת המטריות הצבעוניות, מפקירים את גופנו לצינה הכה חודרת ומפליגים במחשבותינו (לפחות השנה) על חופשה טרופית וחמימה בצדו המזרחי של הכדור, שנהנה מטמפרטורות קייציות מדהימות. ההתכווננות הזו הייתה מנת חלקי בשלוש השנים האחרונות, שבהן עזבתי את הקור לטובת החמימות התאילנדית, חופי הים הבתוליים, הטיולים, חיי הלילה וכמובן האוכל המלטף והמעקצץ כאחד.

חופשה בתאילנד? כנראה לא השנה... אבל לאכול אוכל תאילנדי, למזלי, תמיד אפשר. אז נכנסתי למסעדת סאטורי. מסעדת סאטורי, שמוגדרת כמטבח תאילנדי, ממוקמת בקצה המערבי של רמת החייל ומציעה את שירותיה בצהריים לחברות ההיי-טק ולמשרדים הממוקמים בסביבתה, כשלאחרונה החליטה סאטורי לאפשר גם לבאי הערב ליהנות ממטעמי המזרח הרחוק.

מדובר במסעדה עם פז"מ מרשים של כ- 8 שנים, ומתוכן בשלוש השנים האחרונות היא נושאת בגאווה את השם סאטורי. בעליה חי ונושם מזרח רחוק (בייחוד תאילנד) ואהבתו לדבר נמצאת בכל הפרטים הקטנים. ברדת הליל מקבלת סאטורי צביון רומנטי, נעים ומזמין, והיא שמחה לקלוט את הציבור הרעב הבא מכל רחבי גוש דן לפגישה צפופה עם טעמי המזרח הרחוק.

הקור והגשם, שלא הפסיק להכות ולתופף על המבנה השקוף של המסעדה, מילטו אותי לאחת הפינות הנעימות של מסעדת סאטורי, לישיבה תחת פטריית חימום, שעושה את עבודתה נאמנה, וגם תה הג'ינג'ר והנענע חם שהוגש לי עוזר לה. עכשיו בא התיאבון.

למנות ראשונות הזמנו מהתפריט של סאטורי סלט יאם גאי, שהוא סלט בריאותי ונעים, שכולל נתחי חזה עוף על מצע של גזר, מלפפון, עגבנייה, נענע, בוטנים קצוצים וכוסברה ברוטב תאי הנקרא יאם גאי. לקחנו גם שיפודי עוף (סאטה), שהשתבחו בעסיסיותם וברוטב העשיר והנדיב שהכיל קארי, חלב קוקוס ובוטנים. לנשנוש קל ניסינו סושי I/O עם סלמון שהוגש בליווי רטבים והיה יופי של מנה ראשונה קלה וטעימה. בין לבין נהנינו מקנקן התה המשובח, שהיה בור ללא תחתית ומיאן להסתיים. ומי בכלל רצה שיגמר.

עם המנות העיקריות של סאטורי השתוללנו ולקחנו מנות תאילנדיות מסורתיות: מנת חזה עוף בציפוי פריך עם לימון וצ'ילי (גאי מנאהו) שהוגשה בליווי אורז לבן, והייתה האהובה עליי. לקחנו גם מנת פאד פריק קאנג, שהיא מנה לפריקים שאוהבים חגיגת טעמים בפה הכוללת קארי אדום חריף על אטריות ביצים בקישוט עלי תרד פריכים ונעימים: אכן חריפות קשה. לסיום (אבל רק של העיקריות) לקחנו את מנת הלאפ המומלצת, שהגיעה בדמותה של ערימת בקר קצוץ דק עם בזיליקום, כוסברה וצ'ילי והוגשה בליווי אורז מאודה, היא הפתיעה לטובה ונאכלה בהתלהבות.

לא שכחנו להשאיר מקום לקינוח, שלווה בעוד כמה כוסות תה טעימות מהקנקן שלא נגמר. כמחווה לתאילנד, הזמנו את הבננה לוטי (או המעוברתת בננה מוטי) שגנבה את ההצגה. המנה הנוסטלגית הוגשה חמימה, עם בננה בקיפולי הבצק וברוטב ריבת חלב עם קוקוס ובוטנים. לצדה כדור גלידה, כדי לחוש את כל הטעמים. אל המסורתית הצטרפו גם פאי אגוזים חמוד ואצבעות קטנות של קראנץ' שוקולד, שהיו מהנות מאד גם הן, אך לא הפריעו לבננה לוטי להמשיך להרשים אותנו.

לתאילנד כנראה כבר לא אסע השנה, אך יש באוכל של סאטורי קצת נחמה. אז כרגע זהו סיפור חיי, וגם אם אני לא צוברת מיילים באוויר, אני הולכת עם האינסטינקט הבסיסי (רעב) ועם נטיות לבי (תאילנדי) וסוגרת מעגל גם כאן במסעדת סאטורי, בארצי שלי.