חורף בבר קאראס

אפרת רוזן כבר מזמן רצתה לבקר בבר-מסעדה קאראס על חוף בת ים. ואם כבר בילוי חורפי בים, אז שיהיה בערב הקר בשנה: בעוד גשם הזלעפות בחוץ מכה בגלים ומטפטף על החלון של קאראס, הדבר האחרון שהיא רוצה זה לחזור הביתה

כבר שנה שאנחנו גרים בבת ים. שנינו רצינו לגור ממש על הים ואחרי אינסוף חיפושים מצאנו את מבוקשנו בדמות דירת גג יפהפייה במרחק נגיעה מהים. ואף על פי שהבטחנו שבסוף כל יום עבודה נצא לשחייה לילית בים ושנשב לפחות פעמיים בשבוע במסעדות על הטיילת, זה לא קרה עד עכשיו. בבר-מסעדה קאראס נתקלנו כבר לפני חודשים. הוא תמיד נראה יפה, אצילי ומזמין, אבל איך שהוא מעולם לא מצאנו את העיתוי המתאים לחנוך אותו בביקורנו. בסוף השבוע האחרון החלטנו שתירוצים תמיד יהיו. השארנו את העבודה מאחור, הצטיידנו במעיל בערב הכי קר בשנה ויצאנו לכיוון הים הסוער. בגלל מזג האוויר ויתרנו על החלל הפתוח המרהיב והתיישבנו בתוך קאראס, ליד שולחן המשקיף על כל נוף הים הפתוח.

הבר-מסעדה קאראס מעוצב ומוקפד עד הפרט האחרון: כסאות וכורסאות בצבע לבן שנהב בוהק, קירות מעוצבים בטקסטורות עשירות, ריהוט עץ כבד וכהה, נברשות אדומות חושניות שמפיצות חום ובר מדהים, שאינו נופל מאף בר תל אביבי מושקע. הנוף הישיר לים רק הופך את כל חווית הבילוי למושלמת.

קאראס מתהדר בתפריט יפני-איטלקי וזה אומר שאפשר למצוא בין המנות שלו הכול מהכול: טאפאסים וסלטים עשירים, סושי, פסטות, בשרים, דגים ופירות ים. אנחנו מזמינים שתי בירות ולוגמים מהן כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם, ופותחים בשתי מנות סושי ראשונות. אני מתחילה עם הסושי החדש של קאראס: "קיוטה"- סושי עם גבינת פילדלפיה, טוביקו (סוג של איקרא), ירקות וסלמון. בעלי מזמין מהמיוחדים של קאראס - אורכידאה- סלמון מטוגן עטוף באבוקדו. הרולים מגיעים בליווי רטבי סויה וטריאקי. אנחנו שוקעים על הספות של קאראס, אוחזים במקלות הסיניים שלנו ומסתערים. אחרי שהתרגלנו להסתפק בסושיות מהירות, אנחנו מתמוגגים מעצם החדשנות והיצירתיות. הסושי החדש מדהים בטעמו: גבינת הפילדלפיה עשירה ונמסה בפה ומתמזגת בהרמוניית טעמים מעודנת עם הסלמון. הירקות מוסיפים טאץ' משלהם וגולת הכותרת היא האיקרא: נקודות כתומות יפות עוטפות את הסושי ומוסיפות לו קמצוץ מליחות ומרקם פריך. גם האורכידאה מעולה, אבל אליה אנחנו מתפנים לטפל רק אחרי שלא נותר אפילו פירור מרול הקיוטה שלי.

אחרי פתיחה כזו, אנחנו חייבים לברור טוב טוב מהעיקריות של קאראס. שנינו שמים את עינינו במקביל על המנה שנשמעת הכי מפנקת: מיקס בשרים. מכיוון שמדובר בשני אנשים שמתקשים לבחור, המיקס יהיה לנו הבחירה האולטימטיבית. בינתיים אנחנו בוצעים מלחם הבית החם והטרי ומורחים עליו בנדיבות מחמאת השום המצוינת של קאראס. מיקס הבשרים הענק מונח על שולחננו במלוא הדרו וגודלו. המנה הגדולה והנדיבה כוללת נתח סטייק אנטריקוט נאה, שיפודי פרגית, קבב הבית וצלעות כבש. לצד המנה מוגשת תוספת נדיבה ביותר של הום פרייז: קוביות תפוחי אדמה בצ'ילי מתקתק. אנחנו מתחרים על ההגעה לצלעות הכבש. הן שחומות ונודפות ארומה מעושנת ובשרן עסיסי ושומני. אני נוגסת בצלעות בעונג ומתמכרת לטעם. אחר-כך אנחנו עוברים לשיפודי הפרגית. בשר הפרגיות רך כחמאה ומהווה ניגוד משלים לבשר הצלעות הלעיס. אחר-כך מגיע תור הקבבים הטעימים, צרובים בגריל, שמנמנים ועסיסיים. את האנטריקוט אנחנו משאירים לסוף ומגיעים אליו די מלאים, ובכל זאת מצליחים ליהנות גם ממנו. בין לבין אנחנו טועמים מתפוחי האדמה ונותנים לטעמים להתמזג בפה. בינתיים מתחיל בחוץ גשם זלעפות שמכה בגלים ומטפטף לנו על החלון של קאראס והדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה ולהשאיר את כל הים הזה לגולשים המטורפים בחוץ.

אנחנו שבעים ומדושני עונג, והצורך בפינאלה מתוק מזדחל לבטננו. בעלי מסתכל בתפריט של קאראס בחשש. "נו, האם תרגשי אותי הפעם ותנטשי את הסופלה הקבוע שלך בשבילי? אני מתלבטת. מצד אחד, אין כמו סופלה שוקולד. מצד שני, מסתבר שכשעושים דברים לא שגרתיים ביום גשום, זה די מוכיח את עצמו. בעידוד המלצרית של קאראס אני מזמינה לנו טירמיסו איטלקי תוצרת בית על מצע בישקוטים ספוגי קפה, עמוסי קצפת מסקרפונה נימוחה ומתוקה כשמעל בזוקה אבקת קקאו ריחנית. איזה תענוג מושחת. אני מתענגת על כל ביס, מסתכלת על בעלי במבט שובבי ומשקרת לו בנונשלנטיות ובמצח נחושה: "טוב נו, מה לא עושים בשביל הבעל."