"החלטנו לאתגר את אבו נאסר חינאווי, לסטות מהדגים שהן מנות הדגל ולהזמין פירות ים ואנטריקוט..." דניאל לוין טורף סלטים ואנטריקוט אצל אבו נאסר חינאווי ביפו, שמצדו עומד באתגר
זה היה שישי חצי-חורפי ובדיוק סיימנו לכתוב עבודה סוחטת במיוחד. מה שהחזיק את הראל ואותי עד לסוף המיוחל היה הסיכום בינינו, שכשנסיים נפנק את עצמנו בטיול ביפו ובארוחה באבו נאסר חינאווי. הראל אומר שהוא תל אביבי בנשמה עם חיבור מיוחד ליפו, ושהוא מכיר אותה כמו את כף ידו. בכל זאת לא קראנו נכון את כף היד ואיבדנו את הדרך לאבו נאסר חינאווי, אבל אז הוא הציל את הניווט כשזיהה רחובות מוכרים.
יצאתי מהמכונית והסתכלתי סביב. לפי המיקום - מול הים הסוער ותחת השלט "אבו נאסר חינאווי" היה ברור שהגענו לאחת ממסעדות הדגים הוותיקות ביפו. למסעדת אבו נאסר חינאווי מרפסת חיצונית גדולה, שבטח תענוג לשבת בה בקיץ, אבל הפעם העדפנו לשבת בפנים. המקום נעים והעיצוב נקי עם מעט רמיזות אוריינטליות בצורת קשתות הניצבות מעל לחלונות ולדלתות.
התיישבנו בשולחן שצדו האחד השקיף לים ומצדו השני ניבט אלינו נוף הגריל הרחב והגחלים הלוחשות. מיד כשהתיישבנו הגיעו לשולחן תפריטים שפירטו ארבעה סוגי עסקיות בטווח מחירים נוח מאוד, כולן כוללות סלטים לפתיחה, עיקריות וקינוח. יחד עם התפריטים התחילו להגיע לשולחן עוד ועוד קעריות סלטים. כשסיימנו לספור (15!) התחלנו לטעום: כרובית מטוגנת, חציל בטחינה, סלט טורקי חריף-מתקתק, סלט ירקות עם בורגול, סלט פטריות מיוחד במינו ועוד רבים וטובים. בין לבין הוגשה לשולחן צלחת נוספת עם פיתות חמות ועם חצאי פיתות שנקלו לצנימים עם זעתר ושמן זית. פיתוחי הפיתות-צנימים הלכו מצוין עם מגוון הסלטים ובעיקר עם החומוס-טחינה המשובח של המקום. עם הסלטים שתינו לימונדה מעולה, מהסוג שיש רק במסעדות הבשרים האסליות.
עוד אנו אוכלים מהסלטים, הבחנו בכך שכל צלחת שהתקרבה לקצה הוחלפה מיד באחרת, חדשה. כשעמדנו לסיים את סיבוב הטעימות מכל סוגי הסלטים, הגיעו העיקריות שלנו. הראל הציע לאתגר את אבו נאסר חינאווי, לסטות מהדגים שנחשבים למומחיותו הבלתי מעורערת, ולהזמין שרימפס ברוטב חמאה ושום. המנה שהגיעה הייתה נדיבה מאוד והשרימפס שחו ברוטב סמיך ועשיר. "אני אוהב!" סיכם הראל בקצרה. וניגב את הרוטב עם פיתות חמימות ועם הצ'יפס הלוהט והפריך שהגיע לצד העיקריות. בעיניי המבחן האמיתי לצ'יפס הוא בצורה, ושלנו היה רחב ולא אחיד, סימן בדוק לכך שהוא תוצר עבודת יד מבית היוצר של אבו נאסר חינאווי. בזמן שהראל התענג על השרימפס, אני הסתערתי על סטייק אנטריקוט מיושן. כבר במבט ראשון ניכר שלא מדובר בסטייק סטנדרטי של שיפודיות, אלא בנתח בשר איכותי ואכן הבשר היה טעים ועסיסי. בנוסף לצ'יפס הגיעה ערימה נדיבה של עגבניות ובצלים ענקיים שנצלו היטב בגריל.
במקביל לעיקריות המשכנו לטעום ולטעום מן הסלטים, שהמשיכו מצדם להתחדש באורח פלא. הראל הכתיר את סלט הפטריות כמנצח שלו, בעיקר בזכותו של טעם ממכר ומפתיע שלא הצלחנו לזהות. המועדף שלי היה החציל בטחינה שבלט בטעמו המעושן והחזק. אחרי כל הפיתות, הסלטים, העיקריות והניגובים ברוטב של הראל, אפילו המלצר של אבו נאסר חינאווי לא הופתע כשאמרנו שלא נשאר לנו מקום לקינוח. החלטנו להתפשר וחתמנו את הזלילה הגדולה בקנקן זהוב של קפה שחור, כוסות קטנות ופס מתוק-מתוק של בקלאווה.
נוף לים וחברה טובה הם מתכון מנצח, אבל הקסם האמתי נמצא אצל אבו נאסר חינאווי.
-
סלטים באבו נאסר חינאווי
-
סטייק באבו נאסר חינאווי
-
קפה ובקלאווה באבו נאסר חינאווי
-
אבו נאסר חינאווי - נוף לים
