מסעדת ביסטרו מקומי

"המרק הדיף ריח ניחוח, מרקמו היה של קרם חלק... הפטריות, התבלינים והשמנת התמזגו יחדיו לכדי טעם קטיפתי עשיר. החזקנו בכפות, ממאנים להיפרד, ואז הגיעה המנה הראשונה..." אורלי פרש-אזולאי מתמוגגת מביסטרו מקומי בכרמיאל

ביום השני של חנוכה נכנס בעלי שיחיה הביתה מהעבודה והכריז בקול: "היום יום האם!" "מהיכן המידע?" שאלתי בתימהון, פמיניסטית שכמוני, אני בכלל בעד יום המשפחה. "שמעתי ברדיו" אמר וקרן מאושר. "היום את לא מבשלת!" "אז מי מבשל?" שאלתי בדאגה. "יוצאים לאכול בביסטרו מקומי." נרגעתי.

ביסטרו מקומי היא מסעדת שף השוכנת בכרמיאל, במרכז השדרה המחודשת בעיר. המסעדה מתאימה לפגישות רומנטיות, לפגישות עסקיות או לארוחות צהריים או ערב מפנקות (יש עסקיות עד 16:00). ניתן לערוך בביסטרו מקומי אירועים משפחתיים קטנים, המחירים הוגנים והתמורה שווה.

ביסטרו מקומי היא מסעדה קטנה וחמימה, שכשנכנסים אליה חשים ניתוק רגעי משאון החוץ ומענייני היום הבוערים, ומתמכרים לרגע קט של אווירת ביסטרו מיוחדת, בדיוק מה שהייתי צריכה. ישבתי אל השולחן ובזמן שבעלי עלעל בתפריט הבטתי סביב. ביסטרו מקומי מעוצבת בסגנון רומנטי, התאורה עמומה אך קורנת חום, על הקירות תלויות תמונות רטרו מדהימות וברקע מתנגנת מוסיקה שקטה ונעימה. האווירה בפנינה הקטנה הזו בכרמיאל הייתה כל-כך אחרת, ואני חייכתי אל בן זוגי והכרזתי "אתה בוחר מה נאכל" אמירה שמאד לא מתאימה לפמיניזם ולצורך בשליטה המאפיינים את מי שמעדיפה את יום המשפחה על יום האם.

בן זוגי ההמום הזמין לשנינו מרק פטריות כמנת פתיחה וגלילת חצילים קלויים ממולאים בגבינות כמנה ראשונה, שאותה נחלוק יחדיו. המרק שהגיע לשולחן הדיף ריח ניחוח, מרקמו היה כשל קרם חלק, מה שהבטיח כבר באותו רגע הנאה צרופה של טעמים. הפטריות, התבלינים והשמנת התמזגו יחדיו לכדי טעם קטיפתי ועשיר. החזקנו בכפות שלנו כממאנים להיפרד מהמרק שהלך ונגמר בקערות, ואז הגיעה המנה הראשונה: גלילות יפהפיות של חצילים ממולאים בכל טוב מגבינות ארצנו. טעם הגבינות היה משובח וניתן היה להבחין באיכותן ובטריותן. על המנה הוזלף מעט רוטב פסטו, וגרעיני דלעת שהוסיפו טעם וצבע למנה, פוזרו גם הם.

למנה עיקרית הזמין בעלי שיחיה חזה עוף על הגריל בעבורי וצלעות כבש עם קורנית בשבילו. ללא ספק חמש עשרה שנות הכרות הספיקו לו כדי ללמוד את העדפותיי. לשתי המנות העיקריות נלוו תוספות, ואנחנו בחרנו תפוחי אדמה אפויים. חזה העוף שלי הגיע מעוצב יפה, אך חשוב מכך, הוא היה עשוי במידה הנכונה, מה שתרם לעסיסיותו. צלעות הכבש של בן זוגי נחתכו כמעט מאליהן, נעשו במידה הנכונה ותובלו במינימליות שתרמה להצלחת המנה. בעוד אני התענגתי על חזה העוף שלי, נטרפו צלעות הכבש במהירות, ובן זוגי הגיע גם לצלחת שלי, אני, לצערי, אף פעם לא מספיקה להגיע לשלו.

גם את המנה האחרונה החלטנו לחלוק, אבל אז נתגלעו חילוקי דעות. ביקשנו את עזרת המלצר החביב ולבסוף החלטנו על סופלה שוקולד במילוי שוקולד חם. נשמע בנאלי? נכון... אך לא התחרטנו לרגע. הסופלה נאפה במקום, הדיף ריח שוקולד משגע, וכשבצענו אותו (החלק האהוב עליי ביותר) אפשר היה להבין שאת התפיחה הזו אפו באהבה גדולה, משוקולד איכותי, ובכמות גדולה כמו שסופלה צריך להכיל. השכבה החיצונית הייתה דקה, ובפנים... התפרצות געש שוקולדית אדירה. זה היה ללא ספק הגרנד פינאלה.

ביציאה מביסטרו מקומי ,שאותו אכנה מעתה הפנינה הכרמיאלית, שמחתי שבעלי שיחיה החליט לחגוג את יום האם. אז מה אם אני בעד יום המשפחה? מישהו אמר שאי אפשר לחגוג את שניהם? בעצם כל יום הוא סיבה לחגיגה. אמממ...בקרוב אכריז על יום האב. עוד סיבה לחגיגה בביסטרו מקומי!