שלבים בלגימת יין

"בפעולה פשוטה של לגימת משקה, אנו מפעילים ארבעה חושים- ראייה, מישוש, ריח וטעם. אין הרבה פעולות המערבות בצורה מושלמת והרמונית כזו את כל החושים..." כל מה שרציתם לדעת על מסורת, ארבעת החושים וחווית היין בכתבה הבאה

יין הוא מוצר תרבותי, הקשור למסורת ולמקום הייצור שלו. מאז ימי קדם, קיימת התייחסות ליין בכל רובדי התרבות- אירועים חברתיים, אירועים וטקסים דתיים, סמלים ומנהגים. מתוך שלושת הדתות המונותיאיסטיות, יין משתתף בטקסים של שתיים מהן- נצרות ויהדות, ולרוב, יש לו תפקיד של קדושה וייחוד והוא נמזג בזהירות ונשתה בתשומת לב.

יש לעשות הפרדה מוחלטת בין יין לבין סופר אלכוהול (כדוג' וודקה, ג'ין, וויסקי וכו'). מאחורי היין עומדת מסורת ארוכה כימי האדם, מיתוסים, אגדות עם, קדושה ומסתורין, בעוד שמשקאות אלכוהוליים אחרים נחשבים "צעירים" יותר, מקושרים בעיקר לתוצאה של שתייתם, כלומר- השתכרות ואף נצרבים בתודעה התרבותית בהקשר להוללות ולאלימות.

שלבים בלגימת יין:
יין לא שותים, יין לוגמים. עצם ההבדל בפעולה שנוקטים- מסמל יותר מכל את הייחוד של יין על פני כל משקה אחר ומעניק לו את החשיבות הראויה לו. שתיית יין אידיאלית מתחילה בהכנה ובציפייה לקראת החוויה שעתידה להסעיר ארבעה מתוך חמשת החושים.

חוש הראייה: כדי להתכונן לחוויית לגימת היין, יש להביט בבקבוק ולקרוא את התווית המודבקת עליו. התווית הינה מקור של מידע על היין: זן הענבים ממנו עשוי, המקום שבו יוצר, הזמן שבו יוצר, התהליך שבו יוצר (כמה זמן יושן בחביות, איזה סוג של חביות וכו'), אחוז האלכוהול ומידת החומציות. לעיתים גם יצוינו הטעמים המורגשים ביין. כל אלה משמשים הכנה מקסימה ומרגשת למה שעתיד להתגלות בפנינו בתוך הכוס.
במזיגת היין אל תוך הכוס- אנו מגלים מה צבעו האמיתי, כמה עמוק הוא ומה מידת הצלילות שלו.

חוש המישוש: את היין מגלגלים בתוך הכוס, כדי לפתוח אותו ולשחרר את הארומה שלו. קיים מגוון עצום של כוסות יין, אך מטרה אחת משותפת לכולן- הן נועדו לתת שטח פנים כמה שיותר רחב ליין ולגרום לו לבוא במגע עם האוויר. פעולה זו- משחררת את הריח אל חלל הכוס ומחמצנת את היין- דבר שמעדן את טעמו, מגלה עוד רבדים חבויים בו ומוריד את רמת העפיצות (צריבה קלה בחלל הפה העליון) שלו.

חוש הריח: מכניסים את האף עמוק לתוך הכוס ושואפים את הריח. כשמוציאים את האף מהכוס, ניתנת ההזדמנות למוח לעכל את חוויית הריחות ולהבין אילו טעמים מצפים לנו עם הלגימה הראשונה. חוש הריח משפיע על חוש הטעם וככזה- חשיבותו במקרה של אוכל ושתייה עולה.

חוש הטעם: שוב לוקחים את הכוס ליד מערבבים את היין פעם נוספת ולוגמים לגימה איטית וקטנה מהיין. מגלגלים את היין על הלשון ולא בולעים אותו ישר- זאת, במטרה להרגיש את כל מכלול הטעמים החבויים בלגימה, לעבדם ולעכלם. ככל- את הלגימות הבאות יש גם לעשות במשורה, לתת ליין להתגלגל על הלשון ולא למהר לבלוע אותו. ככל שניתן ליין להיפתח אל האוויר- ישתנו טעמיו. יין שנשתה כשעה לאחר שמזגנו לכוס- יהיה שונה מאוד מהיין שטעמנו ישר עם פתיחת הבקבוק.

בפעולה פשוטה של לגימת משקה, הפעלנו ארבעה חושים- ראייה, מישוש, ריח וטעם. אין הרבה פעולות המערבות בצורה מושלמת והרמונית כזו את כל החושים. זו סיבה נוספת, המצטרפת גם להנאה מההתבשמות ומהשפעת היין על הנפש ועל הבריאות, שהפכה את נוזל האלים הזה למרכזי בתרבותנו.

טקס שנשען על תרבות עמוקה ומסורת בת אלפי שנים, מתרכז כולו בנוזל שנלגם. ההנאה שבלגימה.

המידע באדיבות אורנה צ'ילאג- בעלים וייננית יקב צ'ילאג