לוקחת אותך לוונציה

על צלחתי הונח נתח וורדרד ויפהפה של דג סלמון מושחם מבחוץ ונימוח מבפנים. עליו נמשח רוטב עשבי תיבול, שום ויין לבן. לצד המנה סודרו בצלחת בקפידה סירות בטטה בשרניות ומתקתקות.." אפרת רוזן מפזזת בקפה וניס בגבעתיים

כבר מזמן הגעתי למסקנה ששישי בצהריים זה הזמן הכי טוב לפינוק עצמי. זה בוקר שנועל את השבוע העמוס, מטהר אווירה, מטעין מצברים וממלא בתחושה שכל הסופ"ש עוד לפניך, בניגוד לבוקר של שבת, שבו כבר מתחילה לדגדג המחשבה שמחר חוזרים לעבוד. ומאז שהתובנה הזו הכתה בי אני מקפידה לארוז את בעלי שיחיה ולגרור אותו מהמיטה לבילוי הרומנטי השבועי שלנו. הפעם הגדלתי לעשות. "אני לוקחת אותך לוונציה", אמרתי לו כממתיקה סוד. "אהה", הוא ענה לי מבודח. אז נכון, לא לקחתי אותו לוונציה, אבל בהחלט מצאתי לנו חלופה ראויה. ואם בעלי חשב ששוב אנחנו הולכים לשבת בעוד בית קפה ולהתרכז בצלחת, אז הוא טעה ובגדול. ככה נחתנו בקפה וניס המפורסם בגבעתיים בשעה 14:00 לצהריים של מוסיקת ג'אז חיה עם ריקודים וכל הרעש מסביב. "מה אתה מסתכל עליי ככה?" שאלתי אותו. "קצת שמחת חיים בסופ"ש עוד לא הזיקה לאף אחד. וחוץ מזה, אם הזוג שם (שנראה לפחות בגילאי ה-50) יכול, אז גם אנחנו יכולים להשתחרר קצת".

התיישבנו בשולחן במרפסת, מול חלונות ענקיים שטופי שמש סתווית. הוא מצידו שקע בתפריט ואני מצידי זממתי למשוך אותו ליד הנגנים ולפזז קצת. הפעם הוא הקדים אותי והזמין מהמלצר את המנה הראשונה שלו. אני הצטרפתי להזמנה, מחשבת את צעדיי הבאים. המנות הראשונות שלנו הגיעו חמות, נדיבות ומגרות: פטריות ממולאות בגבינת שמנת ועיזים בציפוי פריך על מצע של רוטב פסטו וסלט וחציל בלאדי בטחינה בליווי לחם הבית. הפעם ויתרתי על הבחירה הטבעית והתמידית שלי בפטריות והתנפלתי על החציל המשובח. בשרו של החציל היה חם ועסיסי ונדפה ממנו ארומה משכרת שרופה ומעושנת. הטחינה שנמזגה עליו הייתה מצוינת ואני בצעתי מהלחם החם ומרחתי בנדיבות משניהם. "אתה רואה?" אמרתי לו, "לפעמים צריך לגוון, לשנות אווירה, ללכת נגד הדברים שאתה עושה אוטומטית, מכוח האנרציה".

עוד לא סיימתי את המשפט ומשכתי את שנינו למרכז העניינים, בין הנגנים וכל האנשים השמחים, הצעירים יותר ופחות, המבוגרים והזוגות שנראו כאילו הם רוקדים שם כבר שבוע רצוף. שלוש דקות של מבוכה הספיקו לנו כדי לשכוח שאין לנו מושג קלוש איך רוקדים ג'אז. ומה זה משנה בעצם? היו שם כל-כך הרבה רקדנים יותר טובים להסתכל עליהם מפגינים ביצועים, כך שהשתכנענו שלא נשקפת לנו סכנה ממשית של מבטים. חצי שעה (!) השתוללנו שם עד שהרעב הזדחל לכל נים בגופנו. "יאללה, בוא נחזור לשולחן. אני מורעבת", אמרתי לו והופתעתי משמץ האכזבה שנגלה בעיניו. עיון חוזר בתפריט חשף כמה מנות אופציונליות. אני הזמנתי לי את המנה שנשמעה הכי מפתה: פילה סלמון ברוטב פרובדל עם
עגבניות שרי, ובעלי, שתפס את הפרנציפ והפנים את אווירת הגיוונים שהנהגתי היום, הלך על ספיישל היום: מפרום הבית. בינתיים הסדרנו נשימה ודיברנו קצת, השלמנו פערים מכל השבוע.

פילה הסלמון שלי הגיע ולא אכזב. על צלחתי הונח נתח וורדרד ויפהפה של דג סלמון מושחם מבחוץ ונימוח מבפנים. עליו נמשח רוטב עשבי תיבול, שום ויין לבן עם פרוסות דקות של לימון אפוי בתנור. לצד המנה סודרו בצלחת בקפידה סירות בטטה בשרניות ומתקתקות. מה צריך יותר הבן אדם?! המנה של בעלי הוכיחה שוב, בפעם האלף, שלא צריך ללכת על הבטוח. מפרום הבית שלו הדיף ניחוח ביתי שקשה היה לעמוד בפניו. על צלחתו נערמו פרוסות תפוחי אדמה ממולאות בבשר טחון עם שכבה עבה של רוטב עגבניות טרי. וכיאה למטבח הים תיכוני, המנה עוטרה בפטרוזיליה טרייה קצוצה. איזה מזל ששמרנו לנו בצד את לחם הבית שהגיע עם מנת החציל. שנינו בצענו במהירות מהלחם וטבלנו בקרם העגבניות המענג, מתמסרים לטעם הבשר המשובח ונהנים מכל ביס. עד שכל המנה הזאת חוסלה כליל די זנחנו את פילה הסלמון הטעים שלי. ראיתי אותו מיותם בצלחת, מסתכל עליי טעים ומפתה. אל דאגה, עם הפירור האחרון של המפרום, עברנו "לטפל" גם במנת הסלמון.

אחרי העיקריות חזרנו ליהנות קצת מהג'אז. הפעם ההרכב עבר לנגן קצת יותר רגוע ורומנטי, ולנו זה התאים. אין מה לעשות. אחרי עיקריות מתפשטת תחושת סיאסטת צהריים שלווה וגם השבת שתיכף נכנסת מכניסה למוזה מטהרת של שקט. לסיום מתוק בחרנו בשני קינוחים שוקולדים מושחתים. ככה. רצינו להשתולל עד הסוף ולחטוא בגדול עם פאי שוקולד חם וסופלה שוקולד עם ערמת גלידת מוקה-בננה וקצפת. סופלה השוקולד היה מושלם. אפוי רק בשוליים עם לבה וולקנית נמסה ועשירה שהחביאה בפנים הפתעת שוקולד לבן. הניגוד בין החם והקר של הגלידה היה תענוג. בקשר לפאי, היה לו טעם אגדי, לא פחות. מי שלא טעם מימיו פאי שוקולד חייב לרוץ לוניס ומהר. הבצק היה מעודן ופריך ומלית השוקולד הייתה חמה ומושחתת וכל נגיסה מילאה את הבטן בעונג צרוף והעציבה כי עוד שנייה זה נגמר. וואללה. צדק מי שאמר שהאושר הוא רק רגעים-רגעים. ברגע זה היינו מאושרים.
לידע כללי, בקפה וניס יש גם חנייה צמודה, מופע הג'אז מתקיים בכל שישי בין 14:00-16:30 ובמקום עורכים גם אירועים פרטיים עד 100 איש למעוניינים.