תבלין מוסיקלי

"הברוסקטה היתה מצויינת גם בגלל פריכות הלחם הקלוי, גם בזכות הסלט הקצוץ שהונח בנדיבות מעליהן ובעיקר בגלל סלט הרוקט והבצל הסגול שהבהיר שאכן, כאן מתמחים בעשבי תבלין..." אדי רון, לא מפסיק לשיר, כל הדרך חזרה מתבלין

כשהגענו לשורה "אלף ספרים לא יצליחו לספר אותי", המיקרופון כבר היה יציב בידיי וקולי הבטוח מילא את חלל המסעדה. ובאמת, בשונה משמשון הגיבור שפעל כאן באיזור אי-אז לפני אלפי שנים, אני גיבור דווקא בגלל שאני אוהב, ושותה, המון יין, ובעיקר, מכיוון שאין שערה אחת על ראשי. בשלב הזה ענבל ואני כבר היינו מתואמים בקולותינו. אני בנמוכים, כיאה לגבריותי.

ברוכים הבאים לערב השירה בתבלין, מסעדה וחנות – ענקית – לתבלינים, חלקם מגידול עצמי בחוות בגליל וגולן וחלקם מייבוא מכל רחבי העולם. החנות היא חלק בלתי נפרד מהמסעדה, כך שהסועדים יכולים ליהנות ממגוון הטעמים במנות המוגשות, והקונים יכולים לקבל ידע על שילוב מעשי של התבלינים בבישול. ולהיפך. לצד התבלינים מוצעים לקהל המבקרים במקום יינות, שמנים, גרנולה מייצור עצמי – נסו את זו עם החלווה, מעדן - כלי בישול מיוחדים ועוד.
אנחנו הגענו לשם ביום חמישי כדי לשמוח עם ענבל, זמרת הבית של המקום, שמנהלת את ערבי השירה ביד רמה ובנועם קול.

חוות התבלינים הוקמה לפני כשלוש שנים והפכה במהירות לאבן שואבת עבור תושבי האיזור והמטיילים שעוברים בה בדרכם אל ירושלים ושכיות החמדה שמציע פרוזדור ירושלים. הגישה למקום נוחה וקלה, ממש בכניסה למושב כיסלון, והמבנה רחב ידיים ומעורר תחושה של אסם או גורן. בועז ורות הכירו בגורן דומה לכזו, אני משער. קבוצות המגיעות למקום, בין אם לארוחה ובין אם להתרעננות וקניית תבלינים ועזרי בישול שונים, זוכות להרצאה על עשבי תבלין ושימושים רפואיים בהם מפי ארז, מבעלי תבלין, איש טלביזיה שיזם את הקמת המקום, או מעובדיו שרובם ככולם עוסקים בתחומי הרפואה המשלימה למיניהם.

המארחת האדיבה הציעה לנו לשבת במרכז המסעדה, ממש מול המסך הגדול שעליו הוקרנו מילות השירים, אבל אנחנו, שבאותו השלב חשבנו שנצליח להישאר בעמדת הצופים מהצד, בעיקר כי אנחנו זייפנים ידועים, ביקשנו וקיבלנו שולחן מרוחק יותר, בסמוך לבר.
לפתיחה הוגש לנו לחם הבית, פיתה ארוכה וטרייה - במובן הכי טרי של המילה, דמיינו את עצמכם אוכלים אותה ממש מתוך התנור - שהוגשה עם ממרחים מעשה ידי חילמי, השף המוכשר ומסביר הפנים של המסעדה: טחינה מצויינת, טפנד זיתים שחורים ופסטו. לצד הממרחים כיכבו ירקות אפויים בשמן זית שכללו סלק, פטריות חצילים וקישואים שהגיעו חמימים כראוי וחוסלו עד תום. ענבל, שאכן מרגישה בבית הצליחה לעודד רבים מיושבי המקום לשאת קולם בשיר. יפעת, שותפתי לבילוי, התכווצה כל אימת שענבל התקרבה אלינו. אני, שהיין הלבן כבר החל לשחוק את מנגנוני ההגנה שלי, הרהרתי בערכו של המשפט "תמות נפשי עם פלישתים" וחשבתי לעצמי שלמות אני לא מוכן עדיין אבל לשיר, דווקא כן. נזכרתי בשלמה, המורה הראשון שלי למוסיקה, שהדבר שהכי הרשים אותי בו, כתלמיד כיתה ב' בשנות השבעים המאוחרות היתה מידת נעליו העצומה – 56, ולכן קראנו לו שמשון הגיבור, שדווקא חשב שאני שר יפה, וקיבלתי אומץ, ולכן הצטרפתי למזמרים בתקווה שענבל תזמין גם אותי.

יפעת הפסיקה אותי מהרהוריי וביקשה שנתקדם למנות הראשונות, אמרנו למלצרית, שבשלב זה כבר התגלתה כזמרת אף-היא, שנסמוך על המלצתה. ואכן, הברוסקטה היתה מצויינת גם בגלל פריכות הלחם הקלוי, גם בזכות הסלט הקצוץ שהונח בנדיבות מעליהן ובעיקר בגלל סלט הרוקט והבצל הסגול שהבהיר שאכן, כאן מתמחים בעשבי תבלין. סלט האנדיב שהיו בו אגסים שבושלו ביין, רוקט, תערובת פיצוחים וגבינת רוקפור מעודנת בחריפותה היה מוצלח אף הוא.
בינתיים העניינים התחממו וכמה מהמזמרים קמו ורקדו. אני המשכתי לעשות עיניים בכיוונה של ענבל ובסוף זה הצליח. יש לה דרך מעניינת לעודד אותך לשיר, לענבל. היא מניחה בידיך את המיקרופון ואז מתרחקת בצעדי ריקוד קלילים ואתה, שלמרות שרצית קצת מתחרט לפתע, אבל אין מי שישיר במקומך, והשקט מבהיל עוד יותר, מניח את המבוכה ומתחיל לזמר. התחממתי עם המגפיים של ברוך ובהמשך עם החברה להגנת הטבע. לשיא אתם כבר יודעים מתי הגעתי.
וכאן הגיעו העיקריות שהמשיכו את הקו הנעים של הערב שלנו. יפעת אהבה מאוד את הניוקי בשמנת ופטריות. הפטריות הריחו שדה והניוקי היו טעימים ונימוחים כיאה. אני אכלתי בתיאבון את מנת הפרפדלה, פסטה רחבה, שבושלה לדרגת אל-דנטה והוגשה עם גבינת חלומי ואגוזים.
קינחנו בגלידת וניל על מצע פילו ממולא בחלווה, שעליה פוזרו שבבי חלווה, שקדים, סילאן וריבת תאנים מעולה, ואספרסו מצומצם וטוב.
בעליות לירושלים יפעת בקשה ממני להפסיק לשיר. רק ההבטחה שלה להצטרף אלי שוב, בקרוב, הצליחה להשתיק אותי.