פיאסטה מאושרת


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"בשלוק הראשון נשביתי. ברד מתוק-חמוץ, עם רמז קלוש לאלכוהול. המשכתי לשתות ולשתות בלגימות עדינות. תוך שתי דקות מצאתי את עצמי מחליפה מבטים עם תחתית הכוס..." למיה בר קוראים הרבה דברים מאושרים בפיאסטה

מאז שהשתכרתי בפעם האחרונה חלפו כ-15 שנה.הייתי צעירה, סקרנית ונלהבת, ואת המעט שאני זוכרת מאותו הערב, עדיף שלא אפרט היום באתר שנגיש גם לבתי בת ה-8. מאז למדתי לשתות באופן מושכל, עם העדפה ברורה ליינות שמהווים בני לוויה תואמים לארוחות טובות.
חמושה בידע זה על עצמי הגעתי עם בן זוגי ל"פיאסטה" בחמישי בערב. ידעתי שזה בר, קראתי שיש שם קוקטילים יצירתיים במיוחד, הגעתי על קיבה ריקה... – איך לומר, הכתובת הייתה על הקיר – ובכל זאת, התעלמתי. אתם כבר מבינים איך זה נגמר, ואנחנו רק בפסקה הראשונה. לי זה לקח את רוב המערכה הראשונה כדי להבין.

פיאסטה יושבת בחלל ששיכן בעבר את דיניץ הזכור לטוב, בפינת גרוזנברג ונחלת בנימין. המקום לא השתנה בהרבה, ואולי רק מרצפות הרחוב האירופאיות מוסיפות נופך רומנטי (שלא לומר פריזאי). הגענו יחסית מוקדם, תפסנו מקום טוב על הבר, והזמנתי לי מרגריטה פסיפלורה-פטל, כדי לצנן את האיברים הפנימיים שהתחממו מההליכה. בשלוק הראשון נשביתי. כל כך טעים שלא יכולתי לעצור. ברד מתוק-חמוץ, עם רמז קלוש לאלכוהול. המשכתי לשתות ולשתות בלגימות עדינות – ללא הפסקה. תוך שתי דקות מצאתי את עצמי מחליפה מבטים עם תחתית הכוס. ואז זה הכה בי - זה שוב קרה לי. בלי להרגיש בכלל! א.' לא היה בטוח אם להיות מודאג או משועשע, וליתר בטחון, לפני שאתחיל לפלרטט עם הברמן או אעלה לרקוד על הבר (בינינו – האפשרות השנייה הפחידה אותו יותר מהראשונה) – דאג לצייד אותי בכוס מים לדילול האלכוהול מחד, ובנבחרת צלחות מהמטבח, מאידך.

המטבח בפיאסטה מתבסס על חומרי גלם ים תיכוניים, עם נגיעות וקריצות לטיניות. תמצאו כאן שקשוקות, טחינה משכם ושמן זית, בצד פסטו, פרמזן, פירות ים וחציל על האש. וזה עוד לפני שדיברנו על הבשרים...
המנות שעזרו לי לרדת אל הקרקע, היו באופן פרדוקסלי מנות שנסקו לגבהים של יצירתיות וטעם: קלמרי נימוחים על הפלנצ'ה, עם פרוסות חציל ולבנה – שילוב מקומי וטעים; כנפי עוף ברוטב צ'ילי, מנה קלאסית שמקבלת כאן טוויסט מרתק של תוספת אננס ושומשום; וגולת הכותרת – "מקסיקן ג'יירו" – חיבור טרנסאטלנטי בין הג'יירו היווני למטבח המקסיקאי, וכל זה באסתטיקה של מעצב-על יפני. מבולבלים? קבלו פרטים, נימוקים והסברים: על צלחת רבועה מונחת לה טורטיה מגולגלת לצורת קונוס, מרוחה בגואקמולי, כשלצידה שתי גלילות סינטה עסיסיות, ומשמאלן שלוש פנכות רוטב קטנות: טחינה, פסטו וסלסה. א', שהוא איש של רטבים, אכל ממנה בעיניים נוצצות, כמעט בלי לשתף את אם ילדיו...

עכשיו, כשהבטן אילצה את הראש להיכנס לסינכרון, התפנינו להעיף מבט סביב: הבר הלך והתמלא. שולחן גדול של אנשי שגרירות ברזיל, שבאו כנראה לכבוד ההופעה של הלהקה הברזילאית, שהחלה לחמם מנועים ולהנעים לנו בוסה-נובות ענוגות בעוד אנחנו פועלים ביסודיות לנקות את הצלחות.
בשלב מסויים הרגשתי אפילו בטחון מספיק כדי לטעום עוד קוקטייל אקזוטי: מוחיטו ליצ'י נפלא, שאותו כבר חלקתי עם א'. מלבד קוקטיילים אקזוטיים, יש בתפריט האלכוהול 3 ברזי בירה (גולדסטר ושני סוגים של סן-מיגל), וחידוש מעניין בדמות משקאות מסגנון עדות הצ'ייסרים (וודקה, טקילה, ערק) שמוגשים כאן בקרפים. השתיינים יכולים ליהנות מעשיריית צ'ייסרים במחירי מבצע. גימיק נוסף הוא האפשרות להזמין Refill למשקה שהזמנת, בעלות מופחתת. למעלה מכך – את הכוס תוכל גם לשמור לעצמך למזכרת ולקחת הביתה.
בלי להרגיש עברו להן שלוש שעות של מוסיקה, אכילה ושתייה. מאושרת ועייפה גררתי את א' הביתה (בצעדי בוסה נובה מבושמים) כדי לבצע בו את זממי. גם אחרי 15 שנה, יש דברים שאני עדיין זוכרת.