מתימן באהבה

"הבצק היה רך ודק, ונראה שמי שגלגל אותם עשה זאת באהבה ובמיומנות גדולה, הם היו שחומים ומעט מתקתקים ולוו ברסק עגבניות עם סחוג, טחינה וביצים חומות..." אדי רון מזמין מהג'חנון בר, עבור "ערב גברים" עם בנו הצעיר

הצעיר נשמע מסוייג. "אבל מה סבתא תגיד?, היא לא תיעלב?", חיבקתי אותו וניסיתי להסביר שסבתא דווקא תשמח לדעת שהתחשק לו משהו מהמטבח שלה, שהוא התגעגע לאוכל שלה. "וחוץ מזה", הוספתי, "סבתא היא מהתימנים שמכינים כּוּבָּאנֵה, היא לא באמת יודעת להכין ג'חנון. הג'חנון שלה קנוי", הוא עשה פרצוף של "לא יכול להיות" והקמטים במצחו נתנו אותות בדבר גל חדש של התנגדות שקורם עור וגידים בתוך הקופסה היפה הזו, הפנים שלו. הוא פתח את הפה כדי להמשיך בהתלבטות, אבל אז חייך ונדמה היה שהרעב הכריע אותו, "טוב, תתקשר ותזמין. אם היא תשאל, נגיד שאכלנו פיצה".
וזאת לדעת, התימנים נחלקים בין אלו שאוכלים כּוּבָּאנֵה בשבת בבוקר לבין אלו שאוכלים ג'חנון. בין כך ובין כך מדובר בבצק. אבל איזה בצק. שני המאפים מונחים בתנור במשך הלילה ונאכלים בתאווה בשבת בבוקר, לרוב בלוויית רסק עגבניות וביצה.

אז התקשרנו לג'חנון בר והזמנו שתי מנות של ג'חנון, פתות, שזה בעצם קרעי מלאווח שטוגנו עם ביצים וגבינות וסלט ערבי, בעיקר כדי לאזן את מתקפת הקלוריות שלה ציפינו. הבטיחו לנו שההזמנה תגיע בתוך ארבעים דקות.
בינתיים ראינו את ג'חנון מנסה להשיג יציאה הביתה מחרמונה, הפקידה הפלוגתית החמה שכיכבה ב'גבעת חלפון'. חופשת סוכות היתה הזדמנות נוספת ל'ערב הגברים' שהצעיר ואני נוהגים לקיים אחת לזמן. האחים הגדולים שלו היו בצפון באותו הערב, הצעיר מהשניים בילה עם חברים בכנרת, הגדול השקיף על הכנרת תוך שסוחב אלונקה במעלה גולני. ככה זה כשאתה טירון.
אחרי 33 דקות בדיוק, קצת לפני שויקטור נופל בשבי המצרים עם המשפט האלמותי: "גולני?" "לא. גמאסי!", השליח בדלת אפוף בניחוח בצק חם, מתוק ומשכר. התיישבנו לשולחן בשמחה וזללנו בתאווה. הסלט הערבי היה טרי מאוד וקצוץ דק-דק, החסה הפריכה והתיבול החמצמץ כנדרש פתחו לנו את התיאבון כמו שצריך.

הג'חנון (אנחנו בדרך כלל מלגלגים על מי שאומרים ג'חנונים) התבררו כטובים מאוד: הבצק היה רך ודק, ונראה שמי שגלגל אותם עשה זאת באהבה ובמיומנות גדולה, הם היו שחומים ומעט מתקתקים ולוו ברסק עגבניות עם סחוג, טחינה (שבקשנו במיוחד) וביצים חומות מריחות מתנור. הפְתּוּת, מילה ערבית שיש לה קשר למילה העברית פַּת , היה עשוי מקרעי מלאווח, אולי המאכל התימני הידוע והנפוץ ביותר, אבל בטעם ביתי אמיתי וטוגן עם ביצה וגבינות והיה אחלה. לי הוא הזכיר טעמים של ילדוּת. סבתא שלי היתה מכינה לאחים שלי ולי גירסא דומה לארוחת בוקר כשהיינו באים לבקר אותם בחופשת הקיץ.
הג'חנון-בר נמצא ברחוב הלל במרכז ירושלים, קרוב מאוד לגן העצמאות, שאליו אתם יכולים לקחת את הארוחה שלכם ולעשות פיקניק של אמצע-יום. אפשר גם, כמובן, לאכול שם, או לעשות כמונו, ולהזמין הביתה. כשמו, המנות הראשיות הן ג'חנון ומלאווח, שני המאפים התימניים הפופולאריים ביותר. תוכלו ללכת על עסקית או על ארוחות שמבוססות על המאפים הנ"ל. הסלטים נחתכים על פי ההזמנה ולכן מגיעים אליכם הכי טריים שאפשר. ויש גם קינוחים.

החורף מתקרב. בירושלים אפשר לחוש בו כבר כעת, בעיקר כשהשמש שוקעת ורוח הערב מוציאה את הסריגים הקלים מהארונות העליונים. בא לנו חורף כמו שצריך, עם גשם, ורוח, והתכרבלות מתחת לשמיכה וג'חנון שמגיע חם חם הביתה. ולפעמים התשוקה לחורף סותרת את הרצון שהגדול, החייל הדנדש והקרבי, יסבול כמה שפחות מהקור. מה שלא יהיה, ביציאה הקרובה שלו הביתה, נזמין משהו טוב מהג'חנון בר.