אנה אלך?

"כשחזרנו חיכה לנו "טיכו" הסלט של המסעדה. מעל עלי הבייבי נכחו: רימונים וענבים, פלחי אשכולית אדומה קלופה כיאה יחד עם פרוסות סברס, כוכבי קרמבולה ופטל שחור ושברי פקאן סיני..." אדי רון מדווח מה קורה בבית אנה טיכו

נפגשנו לארוחת צהריים. חמדת הגיעה בעיצומם של הבישולים לחג, הגז נגמר במפתיע בעיצומו של המרק והבלון החדש יגיע לפנות ערב, ואני נהניתי מהפסקה לא מתוכננת ביום העבודה. בחרנו באנה טיכו כי היא במרכז העיר, נגישה מאוד ובעלת חצר מהמרהיבות שבעיר. בית טיכו (לשעבר בית חולים לרפואת עיניים), הוא אחד הבתים הראשונים שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים. הבית נבנה בשנת 1864 עבור האגה ראשיד, אחד מעשירי הערבים בעיר. בשנת 1924 רכשו בני הזוג אברהם ואנה טיכו את בבית. אברהם היה רופא עיניים, ואנה סייעה לו בעבודתו ובמקביל החלה לצאת ולצייר את נופי העיר, את הרי ירושלים ודמויותיה. כיום משמש הבית מוזיאון שבו מוצגות עבודותיה של אנה טיכו ותערוכות מתחלפות. בזמן ההמתנה למנות, אתם מוזמנים להיכנס לחללי התצוגה וליהנות.

למסעדה החלבית, הכשרה למהדרין, מראה ירושלמי אופייני: בית אבן גדל-מידות, חדרים שתקרתם גבוהה וקמורה וחצר ענקית בשלושה מפלסים שבהם צמחי תבלין לרוב. קבוצות יוכלו ליהנות מחדרים פרטיים (ל-15, 25 ו-35 אורחים) ובחצר מתקיימים אירועים לעד 350 סועדים. בשנים האחרונות מתקיימים ערבי ג'אז (ימי ג') ומוסיקה יהודית (מוצ"ש) שמושכים אליהם חובבי מוסיקה ואוויר הרים ירושלמי. אם תגיעו לעיר בחג הקרוב, שלוש סוכות מזמינות יאפשרו לכם לסעוד כהלכה.

מים צוננים הגיעו לשולחננו מיד כשהתיישבנו. זנב חומו של הקיץ ליטף את העיר בכשכוש אחרון של פרידה, והחצר של אנה טיכו התבררה במהירות כמקום מפלט קריר ונעים. לפתיחה קיבלנו מנת לחם טרי וחם שלוותה בטפנד טעים מאוד מטבוחה ופסטו עז-צבע וטעם. לראשונות בחרנו חציל קלוי עם גבינת חלומי ותחתיות ארטישוק שבושלו למידה הנכונה ומולאו בירקות שורש. שתי המנות היו גדולות ונדיבות וניכרה טריות חומרי הגלם והתיבול העדין. חמדת זמזמה את WHO BY FIRE של ליאונרד כהן ואמרה שזה צריך להיות ה ההמנון של החצילים, ה'תקוה' שלהם. מחשבותיי הפליגו ללונדון של חג-מולד. זה מה שירקות שורש עושים לי בדרך כלל, מעוררים בי כמיהה להתכרבלות של יום שלג עם קערת ערמונים לצד המיטה.

"שנלך לראות את התערוכה?" שלפה אותי חמדת מהחלום האנגלי שהלך ונרקם בתוכי. קמתי באי רצון אבל מאוד מאוד אהבתי את התצלומים והסרטים הניסיוניים שהוצגו בה. כשתגיעו כבר תראו דברים אחרים, אני מקווה בשבילכם שהם יהיו באותה איכות וחדשנות.
כשחזרנו חיכו לנו "טיכו" ה ס ל ט של המסעדה שהיו בו, מעל תערובת עלי בייבי טריים ערב-רב של פירות טריים בשלל צבעים ומרקמים: רימונים וענבים, פלחי אשכולית אדומה קלופה כיאה יחד עם פרוסות סברס, כוכבי קרמבולה ופטל שחור ושברי פקאן סיני. מעל כולם נחו פרוסות דקות של גבינת דנה-בלו איכותית ורוטב חרדל עדין שהבליט את טעמי הפירות. המנה היתה תענוג לעין ולחיך. אם אתם מאלו שפירות בסלט מתקשרים להם לקינוחים, את עלולים לפספס מנה מפתיעה ומשמחת. המנה השניה שבה בחרנו היתה שטרודל פטריות, המוני פטריות, שמפיניון, ירדן ופורטובלו גם יחד, חלקן שלמות וחלקן פרוסות או קרועות לנתחים בשרניים, שנצלו על הגריל שהותיר בהם צריבה תודעתית טעימה מאוד, ולאחר מכן בושלו ברוטב שמנת, שהונחו על מצע בצק עלים אפוי. כמו המנות הראשונות גם העיקריות היו גדולות במיוחד.

ענת, בת למשפחת ביבי שמנהלת את המסעדה מזה חמש עשרה שנים סיפרה לנו שהמקום מתגאה במגוון הסועדים הפוקדים אותו: חרדים ודתיים וחילוניים, ירושלמים ואורחים מקרוב ורחוק, ישראלים ותיירים ובהיצע הגדול של התפריט שמאפשר לכל אחד למצוא משהו שהוא אוהב. המקפידים על גזרתם ימצאו מנות רבות שמבושלות בחומרים דלי קלוריות ובמגוון לחמים מחיטה מלאה. אנחנו שמחנו לגלות בתפריט "ארוחות לגיל הזהב". תשומת הלב לצרכי המבוגרים באווירה שמקדשת את הנעורים היא סוג של נקודת חן נוספת למקום היפה הזה.

התלבטנו בין עוגת השזיפים לעוגת הגבינה בציפוי שמנת על בצק פירורים. הלכנו על הגבינה כמובן, בעיקר כי חמדת אפתה בדיוק עוגת שזיפים דומה. העוגה היתה מצוינית. עשירה אך לא כבדה, מתוקה במידה מדוייקת ומשאירה טעם של עוד. שני אספרסו הציתו את האנרגיות שלנו מחדש ושבנו בשמחה איש איש לעמל יומו.