כשאנחנו הופכות לאמהות נדמה לנו כאילו זמננו נשאב ע''י ילדינו לעולמים ואין שום סיכוי שנוכל עוד לעסוק בדברים האהובים עלינו. אני מאד אוהבת לבשל ויש לי גם ילדונת בת אוטוטו שנתיים. לאחר שהיא נולדה לא ממש נכנסתי למטבח, אבל עם הזמן העזתי יותר וגיליתי שהדבר בהחלט אפשרי. אמנם לא יכולתי לבלות את השעות שאהבתי במטבח, עדיין בזמן החטוף שהתאפשר לי הצלחתי להכין דברים טעימים ביותר.
ככל שהיא גדלה אני מצליחה לעשות יותר ונראה לי שבשבילה זה כייף לגדול בין סירים, מחבתות, תבלינים ובישולים. אחת המלים הראשונות שלה הייתה מֶנֶן (=שמן) ומצאתי שהמטבח הוא מקום נפלא ללמד אותה מלים, צבעים, טמפרטורות וטעמים.
איך מגדלים ילדים במטבח
בהתחלה זה הכי פשוט. הם לא זזים יותר מדיי, כך שאפשר לפרוש שמיכה ולהשכיב אותם להסתכל עלינו, או להניח בסלקל, לול או האופציה האהובה עליי- המנשא. המנשא אפשר לי להיות בקשר פיזי מתמשך עם בתי, להרגיש אותה כל הזמן ויותר מזה- לתת לה להרגיש אותי, את התנועות שלי, את המכשירים איתם עבדתי, את הריחות, הכל. כייף גדול!
כשהיא גדלה קצת, התחלתי לתת לה כלי מטבח לשחק איתם במטבח: סירים, כפות עץ, כפיות, כוסות, מכלי פלסטיק שהתרוקנו, קופסאות עם אורז ועדשים (רעשן מעולה) ועוד. מצאתי שזה שווה יותר מכל הצעצועים המיוחדים והיקרים. זה מה שהכי עניין אותה- מה שאני עשיתי!
כשהיא כבר התחילה לאכול, נפתח בפנינו רובד נוסף ומיוחד- עולם הטעמים. אני משתדלת לתת לה להריח מכל דבר, כדי שתכיר ותדע לזהות וגם כמובן לטעום את מה שמעניין אותה. בצל וזיתים היו מהדברים הראשונים שהיא רצתה.
אז גם התחיל בהדרגה השלב השיתופי בינינו. סידרתי לה מקום על השיש, שם ישבה ועזרה לי לשטוף ירקות, לפתוח ולסגור קופסאות (מעולה בשביל המוטוריקה העדינה ), לשים את הסכו''ם במקום, לערבב בסירים.
אבל אין, אין כמו לתת לה להתעסק עם משהו ולהצליח קצת לשטוף כלים: ערמות הכלים המצטברות בכיור לעולם לא היו מתחסלות אחרת. היא אוהבת ''לערבב'' ביצה לחביתה. ככה אני תופסת 2 ציפורים במכה- גם מכינה ארוחת בוקר וגם מנקה קצת את המטבח ומסדרת, כי בשביל ילדה בת שנתיים ערבוב ביצה הוא תהליך ארוך וממושך.
עכשיו היא בשלבי לימוד החיתוך בסכין, כשידה מונחת על ידיי החותכות. זה נותן לי הזדמנות לחתוך כמה ירקות ולזרוק אותם לסיר עם אורז מלא, או עדשים בשביל ארוחת הצהריים. בתוספת יוגורט זו ארוחה מלאה ומשביעה לשתינו.
גיליתי שהטריק הוא לחשוב פשוט, כמה שיותר פשוט. לא עוד בישול כל דבר בנפרד, אלא ''ארוחות בסיר אחד'' שמקצרות את זמן ההכנה ועדיין מאפשרות ארוחות מזינות ומגוונות.
הנה משהו שאנחנו מכינות כשאין לה הרבה סבלנות והיא רוצה לראות תוצאות מהירות יחסית:
מג'דרה קינואה
כוס קינואה (דגן דרום אמריקאי, להשיג בחנויות טבע ובשווקים)
1/2 כוס עדשים אדומים
בטטה בינונית, חתוכה לקוביות
2 גזרים, חתוכים לקוביות
בצל (במקרה הטוב), חתוך לקוביות
2 שיני שום קצוצות
מלח
פלפל
מעט אבקת קארי
שמן זית
עלים מפטרוזיליה, רוקט, כוסברה או מה שיש בבית
מעט אגוזים, קצוצים גס (לא חובה)
אופן ההכנה
1. שוטפים את הקינואה והעדשים במסננת- זה שלב שהילדים יכולים לעזור בו: במדידת הכמויות ושפיכתם למסננת, פתיחת וסגירת הקופסאות, החזקת המסננת.
שופכים לסיר עם כמות כפולה של מים- התפקיד שלה אצלנו הוא סגירת המכסה של הבריטה.
מדליקים את האש- אצלנו זה טקס עם גפרורים ו''אש'' ו''חם''.
2. מוסיפים את קוביות הבטטה, הגזר והבצל- פה אני נותנת לה ''לעזור'' לי ''לשמור'' על הירקות ולהגיש לי אותם. היא גם שומרת על השום וכבר יודעת להפריד שיניים ולתת לי- אני כותשת ומוסיפה. מרתיחים, ומקטינים את האש.
3. מוסיפים- ביחד- את התבלינים, ומבשלים על אש קטנה בסיר מכוסה עד שזה מוכן, כ-20 דקות או עד שמתרכך אך שומר על נגיסות (''אל דנטה''). אם זה מתאפשר מבחינת הילדה, אני קוצצת את העלים הירוקים ומניחה בצד.
4. מכבים את האש. אנחנו שופכות ביחד את שמן הזית ואת העלים ומערבבות- כף עץ ולהזהר כי הסיר ''חם''.
-אם הצלחנו לקלף כמה אגוזים (וגם לאכול כמה בדרך) זה ממש מוסיף.
מה שנותר הוא לקחת כלים לשולחן- היא מביאה את הסכו''ם ואני את הצלחות והסיר ויש לנו ארוחת צהריים.
