נפל האסימון

''כשיצאנו מסימון, שעתיים וחצי לאחר שנכנסנו אליה, ציפינו לראות שלטי 'ברוכים השבים מפרובאנס' באולם הנוסעים הנכנסים...'' אדי רון מבין שהאלוהים של מסעדת סימון נמצא בפרטים הקטנים ומוחה דמעה של התרגשות

בהמתנה לבויאבז, שהיה מעולה אגב, צפינו בסרט של קלוד ללוש הצעיר. בסופו מגיע הגיבור בדיוק בזמן לנקודת המפגש בה נדבר להיפגש עם אהובתו. עד לנקודת הסיום, במשך שמונה דקות מלהיבות, שמביסות כל סימולטור שאתם מכירים מהפלייסטיישן של הילד (או שלכם), הוא דהר בפרארי GTB ברחבי פאריס: חלפנו יחד איתו על פני שער הניצחון, בנין האופרה, הלובר, המונמרטר ושווקים מרהיבים נוספים, מייחלים להגעתו בשלום. אני מחיתי דמעה של התרגשות, חמדת שלחה SMS מלא חיבה לחבר החדש שלה. כשיצאנו מסימון, שעתיים וחצי לאחר שנכנסנו אליה, ציפינו לראות שלטי 'ברוכים השבים מפרובאנס' באולם הנוסעים הנכנסים. בוהק השמש והמכוניות שחלפו על פנינו, בדרכן לבית לחם וממנה, הזכירו לנו שאנחנו כאן. בירושלים.

מסעדות שנושאות את שם בעליהן מבטיחות הרבה: בסימון מקיימים הרבה יותר מכך. סימון פתחה את המסעדה לאחר הפסקה ארוכת שנים מעסקי הבישול, שבהן התמסרה עם קלוד לגידול ילדיהם. בני הזוג שותפים מלאים בעבודה. סימון אחראית על הבישול – בסגנון פרובאנס מוקפד ועילי, וקלוד אחראי על תפעול המסעדה ועל האירוח. הוא הספיק לשרת פעמיים בצבא: שריונר בצרפת ותותחן בצה''ל. מכיוון שהצבא צועד על קיבתו, אולי היינו מצליחים יותר במערכות האחרונות אם הוא היה מאחורי הסירים.

החום הירושלמי התחלף בקרירות נעימה של מזגן ידידותי, כזה שמשכיח ממך את קיומו, ובתפאורה של מסעדה משפחתית קטנה, שקירותיה כתומים והתפריטים מונחים בתיבות קטנות על השולחנות. את הקירות מעטרים בימים אלו תצלומי הנוף של רימון רפיח, מנהג יפה של אירוח אומנים מתחלפים שמשתמר במסעדה ומדגיש את הביתיות שלה. בנוסף, מארחים בני הזוג אומנים שונים לערבי מוסיקה: שאנסונים אבל גם כאלו שמחוץ למרחב הפרנקופילי. אם תירשמו בספר האורחים, תישלחנה לכם ההזמנות לאירועים במייל.

כדי לסייע לנו במעבר קיבלנו, מבלי שנבקש, מים קרים ואפריטיף אופייני, פאסטיס צונן בכוס גבוהה.
למנה הראשונה בחרנו בסלט פרובאנס, המנה הפופולארית אצל סימון שמורכבת מתחתיות ארטישוק ושומר שבושלו בציר ירקות והונחו על מצע של חסה ומלפפונים. מסביב לירקות היו מספר רב של קעריות שבהן היו מגוון מטבלים כאיולי, טפאנד, פלפלים קלויים וטחונים, אנשובי בשום, עגבניות קצוצות בשום, זיתים ירוקים, פסטו ועוד. פוגאס טרי וחם, האב העתיק של ה'פוקאצ'ה' המוכרת, כך סיפר לנו קלוד בגאוותו הצרפתית, היה בן לוויה מתאים ביותר למנה. בראשונות אפשר למצוא גם סלטים נוספים ומגוון מרקים. המסקרן ביותר מבחינתנו היה מרק הערמונים אבל חשקנו בבויאבז אז החלטנו שאותו נטעם בפעם הבאה.
מכיוון שקלוד וסימון מקפידים על טריות האוכל, הציע לנו קלוד לבחור בין פטאנק, משחק הכדורת הצרפתי המפורסם, בחצר המסעדה לבין סרט, בזמן ההמתנה למנה העיקרית. החום הכריע בעד הישארות במרחב המו(ז)גן. הסרט חובה. כבר אמרתי.

הבויאבז. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. והקערות הלוהטות שהונחו לפנינו לקראת בואו של המרק הפגינו בצורה בהירה שכאן מכבדים את הלקוחות וגם את האוכל. הכבוד מתבטא בעיניי גם בבחירה שלא לכלול את מנות הדגים בתפריט אלא לציין אותם במיוחדים שכתובים בגיר על לוח קיר. מכיוון שמילים מעוררות תיאבון, האכזבה מהתגובה ''את זה אין היום'' גדולה במיוחד. כשאתה מקפיד על שימוש בדגים טריים, ההחלטה הזו מצאה חן בעינינו מאוד.

מנת המרק הנדיבה כללה תערובת מגוונת של נתחי דג. חמדת זיהתה ארבעה מבין השישה. סימון השלימה את הזיהוי. נהנינו מברבוניה, דניס, בס, אמנון, הליבוט וקוד שבושלו עם קוביות תפוחי אדמה, סלרי ופטרוזיליה ויצרו הרמוניה מופלאה של טעמים. לצידם הוגשו גבינה מגוררת, קרוטונים מתובלים ורוטב איולי פלפלים. מנות נוספות שחלפו על פנינו בדרכן לסועדים האחרים במסעדה היו פילה הליבוט בתנור עם שקדים קלויים, וקישים וקרפים, צבעוניים ומגרים, כולם מעשה ידיה של סימון. בחלל המסעדה נשמעו מלמולי סיפוק. איך לבחור? במה? ההמלצה שלנו- פשוט תשאלו.

הקינוחים היו התלבטות גדולה: האם ללכת על קינוחי השוקולד? או אלו המבוססים על שמנת וגבינות? חלון המקרר עורר זכרונות ממערת השודדים מלאת האוצר של עלי בבא. בסוף בחרנו בעוגת הרוברבר, ריבס בעברית, ירק חמצמץ המזכיר במראהו סלרי ועכשיו נמצא בשיא עונתו. הרוברבר רוכך בסוכר, בושל בשמנת ונאפה על בצק טעים להפליא. המנה היא תענוג גדול. אספרסו והפוך חתמו את החוויה הפרובנסאלית שלנו. ביציאה התבוננו בדלת הפשוטה של המסעדה וחשבנו שלא לחינם המליצו חכמינו: ''אמור מעט ועשה הרבה''.
המסעדה כשרה למהדרין ומציעה גם שירותי קייטרינג עד מאתיים סועדים.

סימון
דרך חברון 49, ירושלים
02-6729950