זיכרונות מהבית בגליל

בכל שנה כשמגיע ל''ג בעמר, עולים הזיכרונות הנוסטלגיים: על המדורות, על החבר'ה, על ריח העשן שלא עוזב את הבגדים. עברו וחלפו השנים וגם היום יש לנו זיכרונות נוסטלגיים, בעיקר על בילוי וחוויה. זיו תפוז מספר חוויות מהבית בגליל

יש מצבים כאלה בחיים. כמעט ובלי תכנון, הלא נודע פוגש את הפנטזיה, בואך פינת ה''זה היה באמת''. חלום הופך לרגע למצב קיים, אושר עדין מתמצק לזמן קצר ומאוחר יותר כל זה שב להיות חלום מעורפל המתחבר לתחושה העמומה של הייתי שם, זה קרה לי. תשאלו את סינדרלה. היא תבין.

נסענו ל''בית בגליל''. מלון בוטיק וספא עם מסעדה. הציפיות לא הרחיקו מעבר לסטנדרטי. עברנו את ראש – פינה. פנינו לתוך חצור הגלילית, חוצים את העיירה, הכביש ממשיך מערבה ומתפתל במעלה ההר בתוך החורש. שער ברזל גדול ואלגנטי. שקט. מבנה מסקרן, מוקפד, כניסה מרשימה. לובי נפלא, אח עגולה מזכוכית. מעבר לשם הבר והמסעדה. חלל מרווח, מעוטר באריחים מהנוסח הישן, ספון עץ וצבעי לבן. אלגנטיות מאופקת בטוחה בעצמה, מייצרת נועם. המסעדה לפליאתנו גם באמצע השבוע מלאה. (רצוי להזמין מקום מראש). אל שולחנות ערוכים בהידור ישובים סועדים רבים ושלל שפות התגלגל מסביבנו. מלצרית במדים לבנים ופפיון הזמינה אותנו להתישב בשולחן שהוכן עבורנו מבעוד מועד.

לשולחן הגיע אחר כבוד בקבוק מרלו של יקב טניה, קנקן של מים קרים, לחם אגוזים צימוקים שיצא זה עתה מהתנור ולווה בטפנד וממרח עגבניות. הלחם היה לא פחות ממושלם. כפרי עשיר רך ומנחם מבפנים, קרנצ'י מבחוץ וביחד עם יין הבוטיק הישראלי הווה הצהרה ופתיחה רגועה ומושלמת: לכאן באים כדי להנות. תעשו זאת בנועם. אין צורך למהר. החיים יפים. החלטנו לאפשר לשף להפתיע אותנו. התרווחנו לאחור ואט אט הארוחה יצאה לדרכה.

שתי מנות ראשונות הבהירו לנו שמישהו פה יודע את העבודה ומכבד את המקום, את אורחיו ואת עצמו. מנת אספרגוס בשקדים ותפוחים ברוטב עדין מעין כמותו היתה בעבורי בפשטות מרגשת. דיוק הן בחיבור חומרי הגלם, הן במידת הכנתם והן בעיצובם על הצלחת. טעמים עדינים מעין כמותם הציפו את החך והעלו זכרונות מזמנים לא ידועים. המחשבה שהחלה מתגלגלת ולא מרפה היתה שאולי סוף סוף מישהו מתיחס לגליל במובן הקולינארי, בדרך הראויה. ניתן לנסח זאת גם כך - האם קיימת בגליל, מסעדה מקומית, שמסתכלת לטובות שבמסעדות ישראל בעיניים בלי מבוכה? המנה הראשונה הנוספת היתה סביצ'ה של מוסר ים שהוגש על וינגרט סלק ומעליו סלט עדין של שורשים. יצירה קטנה ומורכבת בה הטעמים, הצבעים והמרקמים התחברו לכלל הרמוניה.

מנת ביניים הייתה היפה שבמנות. על צפחה שחורה הונחה מדורת גחלים זעירה ומעליה אורנים שריח העשן שהיתמר מהם עדנות, הלהיב את דמיוננו. על שיפוד עשוי מאורן טבעי, שופדו מספר נתחי כבד צלויים. רוטב עשיר בגווני אדום עמוק ''צויר'' על הצפחה השחורה ככוכבים זעירים בחלל הכהה ולידו נח טארט כרישה ופיסטוק בגסטריק פלפל שחור ואמרטו. מנה שכולה עידון חושים אלגנטי של מדורה בלב החורש בליל קיץ.

המנות העיקריות, שגם הן הגיעו מהים ומהמיראה, לא נפלו מחברותיהן הראשונות. פילה דניס מהמהפלנצ'ה ששודך לקונפי עגבניות מושלם ולטחינה סמיכה ומושלמת. בשרו הלבן של הדג שהוכן בדיקנות כך שהעור פריך היה והבשר עדין מאד בא במפגש הטעמים עם מלוויו, מפגש שיצר עושר מאוזן ומשמח. לדג הצטרפה מנת סינטה במידה של מידיום ריר מלווה בתבשיל קישואים, רוטב יין מפולפל ופירה שצבעו כצבע השקיעה עשוי מבטטות. יופין של המנות, עושר הטעמים, איכות חומרי הגלם ורמת הדיוק הפכו את החוויה ללא פחות מנהדרת.
וכן אנחנו הגענו למסקנה: ניתן לומר שבגליל ישנה מסעדה שבה נעשה ניסיון אמיתי להיות מסעדת שף מקומית המפגישה את המסורת הקולינארית רבת ההוד של אירופה עם הטעמים המקומיים וזאת מבלי לשכוח את המזרח התיכון. מסעדה לוקאלית. ניתן להתגאות. בעינינו זה לא מעט.

הקינוח שלווה בתה חליטה ריחני היה גם הוא נהדר. פאי אגסים חם מלווה בגלידת מנגו עשירת טעם, בשילוב משמח של חם וקר, טוויל פיסטוק ומבחר גלידות, כשהטוויל מהפיסטוק בולט בטעמו וצבעו הייחודי ומקרב מזרח ומערב.

לאורך כל הערב זכינו לשרות איכותי, סבלני ומסביר פנים ובדרך החוצה חזרה לארץ ה''ככה זה'', ניחש אותנו מעצמו שער הברזל הגדול, כאילו אומר ''כן כן, זה היה באמת...''
בית בגליל
יער ביריה, חצור הגלילית
04-6808200