הודו בטעמים

''לשולחן מגיעה מעין עוגה של אורז בסמטי דחוס, בצבע אדום עמוק, מנוקדת שברי אגוזים, שקדים ופירות יבשים, שבתוכה טמונים נתחי כבש עסיסיים. כל זה יחד מתחבר למעדן שקשה להפסיק לטעום...'' שפרה צח יוצאת למסע הודי באינדירה

אם תקום פעם קבוצת תמיכה לאנשים שהחסירו פרקים מעצבים בחוויה הקולקטיבית הישראלית, אני אעמוד במרכז המעגל ואכריז בעיניים מושפלות: '''קוראים לי שפרה, ולא עשיתי את הטיול להודו'' (קהל: ''אוהבים אותך שפרה!''). מודה: לא השכמתי לזריחה על הגנגס, לא ביקרתי במקדשים, לא שוטטתי בשווקים ולא טעמתי את המאכלים עזי הטעם. טוב, לפחות את החלק האחרון אפשר להשלים גם בלי כרטיס טיסה.

אחד המקומות המוצלחים לעשות זאת הוא במסעדת ''אינדירה'' התל-אביבית. העיצוב האותנטי, המוסיקה הבוליוודית, האוכל ההודי המסורתי וצוות המלצרים ההודי, שמנהל את התקשורת עם הסועדים באנגלית מתובלת במעט עברית בסיסית, משכיחים לזמן קצר את העובדה שאנחנו יושבים בלונדון- מיניסטור, ולוקחים אותנו למסע מרתק של ניחוחות וטעמים.

התפריט גדול מאוד בהיקפו ומאיר עיניים בהסבריו. כל מאכל מופיע בשמו ההודי ולידו פירוט המרכיבים ואופן ההכנה. אין שום ניסיון להתחנף לחיך המערבי – הכל מוכן בידי טבחים הודיים בשיטות הבישול והתיבול המסורתיות. כך, למשל, מתהדרים פה ב''מנה החריפה ביותר ביקום'', הכוללת 4 סוגים שונים של צ'ילי חריף, יחד עם רסק עגבניות, חלב קוקוס ותבלינים, ומוגשת ב-3 דרגות חריפות, כשהגבוהה ביניהן מוגדרת בנחרצות ''למתאבדים בלבד''.

אנחנו מעדיפים אופציות קצת פחות מאתגרות-חיך, ופותחים במיקס של מנות ראשונות, שכולל את המתאבנים ההודיים האופייניים ביותר: סמוסה ירקות וסמוסה בשר, שהם משולשי בצק ממולאים ומטוגנים, בג'יה בצל – מעין לביבות בצל כתמתמות, פאקורה ירקות – לביבת ירק מטוגנת בציפוי קמח עדשים, כנפי עוף פאקורה מטוגנות גם הן באותו ציפוי פריך, והמיוחד מכולם בעינינו - ה''מונגדאל פאקורי'', שהוא הפלאפל ההודי, העשוי ירקות ומצופה בקמח חומוס, שומשום ותבלינים, שהופכים אותו לפריך בחוץ ונימוח מבפנים. לכל אלו מתלווים שלושה רטבים לטבילה ותיבול – רוטב כוסברה חריף, רוטב קוקוס פיקנטי מעניין ורוטב תמרינדי מתקתק.

בחירת המנה העיקרית מציבה בפנינו דילמה: בתפריט מוקדש דף נפרד ל''מנת החודש'', שהיא מנה מיוחדת שאינה נכללת בתפריט הרגיל. זו הנוכחית מתהדרת בתיאור שאי אפשר לעמוד בפניו: ''קדירת טלה ואורז בסמטי, המבושלת 12 שעות בתנור גחלים, עם פירות יבשים, שקדים, צנוברים ואגוזי קשיו קלויים''. עוד נאמר כי היא זכתה במקום הראשון בתחרות תבשילים של אחד ממחוזות הצפון. אז איפה הבעיה? או! מדובר במנה זוגית, מה שאומר ששנינו נאכל את אותו הדבר, והרי כוונתנו היתה לנסות ולהקיף קצת יותר מהמטבח העשיר והמגוון הזה. הבעיה נפתרת בעזרת הצוות הקשוב, שמשגר אלינו גם שתי צלחות קטנות, שבאחת קארי עוף ובשניה קארי ירקות.

באופן מופלא יוצרים שלושת המאכלים ייצוג לשלוש אסכולות בישול שונות: קארי הירקות עשוי בהשפעת המטבח הסיני. הירקות מוקפצים קלות כך שהם שומרים על מירקמם, ועטופים ברוטב מתוק-חמוץ-פיקנטי, עם שמץ חריפות בקצה. קארי העוף עשוי בסגנון המסורתי, בדגש על תבלינים ''חמים'' כמו כוסברה וכמון, ואילו תבשיל הטלה, ה''ביריאני'', הוא תבשיל עשיר מאוד מהמטבח הצפון הודי, הקרוב להימאליה, שטעמו מתקתק וקינמוני. לשולחן מגיעה מעין עוגה של אורז בסמטי דחוס, בצבע אדום עמוק, מנוקדת שברי אגוזים, שקדים ופירות יבשים, שבתוכה טמונים נתחי כבש רכים ועסיסיים. כל זה יחד מתחבר למעדן שקשה להפסיק לטעום ממנו עוד קצת ועוד קצת, גם כשאנחנו כבר מלאים.

אז מה עכשיו? צ'אי כמובן. אם כי בניגוד למנהג ההודי שבו מוכן התה ''על חלב'' ומוגש לשולחן כשהוא כבר ממותק, אנחנו מעדיפים את הצ'אי-מסאלה שלנו נקי כמות שהוא, עם ארומה חזקה על גבול החריפות. כך הוא גם מאזן את המתיקות של הקינוח - גלידת חלבה. השימוש בחלבה הוא עוד דוגמה להשפעות הרבות על המטבח ההודי, הפעם של המטבח הים-תיכוני. יצא שבסוף כל המסע - חזרנו הביתה!
אינדריה
שאול המלך 4, לונדון מיניסטור, תל אביב
03-6954437