סיפורו של בר בשר

''לשולחן הגיעו שני נתחי ענק על מחבת רוחשת, משופדים על שיפודים לשמירת צורתם. אחר כך, הגיע הריב – נתח בשר שהתחייב להיות 500 גר' ולדעתי עבר את ה- 600...'' זיו תפוז עבר את כפר תבור, חרש את העמק, ואז נתפס על ידי אברמסון

... עוברים את כפר תבור. הכביש מתעקל דרך הכפר הצ'רקסי כפר כמא ואז, בירידות, זה תפס אותי. עמק נפלא. תא נוף מבודד משהו. טובל בירוקים, חלקם סדורים במלבנים, חלקם פראיים יותר, המון ירוקים. הנשמה נפתחת ומחייכת. ובלב של כל היופי הזה נחה לה שקטה ומאופקת המושבה יבנאל. כמה פרות, ילד על סוס בלגי ענק, אנשים מחייכים, שער וכמה ברושים- וזה פה אצלנו. זה נגלה כחלום. שעה וארבעים מארץ גוש דן - נגיש, מזמין. לא להאמין. כמה יופי יש בארץ הזאת כששמים את הציניות בצד.

היינו בדרכנו לאברמסון בר בשר. שני גברים רעבים. ארוחת בוקר אכלנו מוקדם מאד ועכשיו כבר כמעט שלוש. לא היינו בטוחים איך זה ילך עם מסעדה בשעה כל כך מאוחרת.
חנינו בכניסה שהיא על הכביש הראשי של המושבה. במרפסת ישבו אנשים ואכלו מול הנוף ואנחנו נכנסנו פנימה. יש את הקטע הזה שאתה יודע שיהיה בסדר. פה זה קרה כשליהי אברמסון פנתה אלינו. חיננית וחייכנית, מסבירת פנים ויותר מכל נותנת את התחושה שהיא יודעת היטב את מה שהיא עושה. בשלב יותר מאוחר גילינו שהיא הרוח החיה מאחורי המסעדה. סיפורים ששילבו משפחה שורשית (שלושה דורות כבר במקום), דוד מאמריקה על אמת, לימודי קונדיטוריה, בית בד שהפסיק לייצר והפך בטיפוח אקולוגי למסעדה מזמינה המכבדת את עברה והמון המון שמחת חיים.

התישבנו, מלצרית חביבה ערכה שולחן והביאה יין ומים קרים. מהראשונות ביקשנו לטעום, את העיקריות בחרנו בקפידה את האחרונה ליהי בחרה בעבורנו. בכל זאת, אחרי שעתיים וחצי כבר מכירים, לא?
לחם הבית עם מטבלים, מנת אנטיפסטי, עלי גפן ממולאים בבשר טלה ואורז, צ'וריסוס, קבבוני טלה וכנפיים מוקפצות ברוטב צ'ילי חריף מתוק. היינו רעבים, כבר אמרתי?
היה מצוין! לחם טרי וחם בגודל נכון. מהמטבלים אהבנו עד מאד את הקונפי שום. אנטיפסטי פריך וצרוב בשלל צבעים וטעמים. הנקניקיות היו פיקנטיות ושפעו מיצים וטעם. הקבבונים והכנפים אף הם נעלמו במהירות, אך יותר מכולם נהננו מעלי הגפן: שמנמנים ומתפקעים מהשילוב הנהדר של אורז ובשר טלה שתובל ברגישות והודגש במפגש עם חמיצותם האנינה של העלים. המנה הוגשה בנדיבות רבה והממולאים הוגשו על פלפלים מוחמצים, נפלאים.

רוטשילד חייך מהבקבוק, המלצרית חייכה, אספה את ההריסות, סידרה וארגנה ואז הגיעו העיקריות. אפילו אותנו, שיודעים לאכול, הן הפתיעו. חלקנו נתח קצבים ופריים ריב. אני מכבד מסעדות שמגישות נתח קצבים- קשה להשיגו וטעמו מפגיש את הפילה עם האנטריקוט. לשולחן הגיעו שני נתחי ענק על מחבת רוחשת, משופדים על שיפודים לשמירת צורתם. אחרי כן הגיע הריב – נתח בשר שהתחייב להיות 500 גרם ולדעתי עבר את ה600. ליד הגיעו תוספות של טוגנים שזופים היטב, ''חוטי'' בצל מקומחים ומתובלנים שקפצו לביקור בשמן רותח וחילצו מעצמם את טעמי
הקארמל שבהם וכן סלט חתוך בחיתוך גס שכה הולם את מסיבת הבשרים.

הטבח הקפיד ונתחי הקצבים הגיעו קצת יותר מרייר. הפריים ריב היה מידיום, מידת צריבה ההולמת את העצם שלאורכו. אין ספק שארבעים הדקות הבאות היו עונג. מכאן ומכאן, המיטב שאפשר לבקש מבקר. מה יש להגיד? בשר משובח, הכנה מוקפדת, יין טוב, בינגו. אולי די בזה שנגיד כשכל הטוב הזה נעלם ובעודנו מתנשמים כבדות, זימנו את הטבח ללחיצת יד וברכות הדדיות. וכל הזמן הזה רוטשילד מסתכל עלי ומחייך. אולי הוא ידע משהו שאנחנו לא. בכל זאת, הוא ייסד את המושבות.

מנה אחרונה חלקנו. הוא על ספל תה ואני על קצר, שחור וריחני. הגיעה צלחת גדולה – סופלה שוקולד וגלידת שוקולד. כשהכפית ננעצה בגוף הסופלה פרצה ממנו לבה חומה וחמה של שוקולד עשיר ונפלא. סופלה אפוי, לבה מתוקה וגלידה קרה והכל כקטע של ג'ז – אימפרוביזציות על נושא של שוקולד. נפרדנו בחיבוקים. נחזור.מומלץ!
אברמסון- בר בשר
בית גן 4, יבנאל
077-5603360