שני יקבים אהובים

''טעמנו את הגרנד וין 2006, שהוא כמו הבחור שמגיע בחולצה הנכונה לאירוע הנכון. זהו יין מכובד ומאופק. חווית השתייה שלו נעימה, אלגנטית ויוקרתית...'' יובל בלנקובסקי מקדיש את הטור האישי שלו, לשני היקבים האהובים עליו במיוחד

''כשאתה אוהב יין, אתה לא מדבר עליו. אתה שותה אותו'', סח לי פעם יינן צרפתי. הטור הזה מוקדש לשני יקבים, שיותר משאני כותב עליהם- אני פשוט שותה את היינות שלהם. עם כניסתו של חג הפסח, שהוא חג היין הישראלי, הלכתי לבקר בשני יקבים שאהובים במיוחד עלי.

יקבי עמק האלה
את הביקור שלי ביקבי עמק האלה עשיתי לרגל השקתו של היין החדש של היקב, ה''רויאל רזרב'', שמסומן באותיות RR. אנשי היקב מסתייגים גם הם מהשם המפוצץ של היין החדש שלהם, אך הם מבקשים התייחסות עניינית לאיכות היין ולא לשם שנבחר לו. הרויאל רזרב הוא חידוש ביקבי עמק האלה, מכיוון שעד עתה בסדרה הגבוהה של היקב היו רק יינות זניים ואילו הרויאל רזרב הוא בלנד המורכב מ- 60% מרלו ו- 40% קברנה סוביניון. היין יושן שבעה עשר חודשים בחביות עץ והוא מבציר 2004. באופו מסורתי, לטעמי, המרלו מהסדרה הגבוהה של יקבי עמק האלה טוב יותר מהקברנה סוביניון שלהם והוא באופן שיטתי אחד משלושת המרלואים הטובים בארץ, אם לא הטוב שבהם. זאת, בניגוד לרוב היקבים שבדרך כלל מצליחים להפיק מהקברנה סוביניון שלהם יין איכותי יותר וכזה המשתמר לאורך שנים ארוכות יותר מאשר מהמרלו שלהם, (למשל בסדרת ירדן של רמת הגולן – הקברנה סוביניון נחשב טוב יותר מן המרלו).

טעמנו את המרלו 2004 מהסדרה הגבוהה של יקב עמק האלה, והוא היה כמו שני הקודמים לו - מרלו יפה ועוצמתי מלא באלגנטיות ועומק. אלא שדורון רב און, יינן היקב, רצה ליצור גם יין יותר מעניין ומורכב ולכן הוא הוציא את הבלנד של ה'רויאל רזרב'. רב און הגדיר את היין כיין ''שעדיין לא התחיל לדבר'' והאמת שהוא צודק. מדובר ביין מקסים, שמשלב עם האלגנטיות של המרלו עוד צדדים מורכבים יותר השייכים לזן הקברנה סוביניון, כמו ארומות ירוקות. אני ממליץ בחום לקנות את היין ולא לשתות אלא לחכות שנתיים-שלוש עד לפתיחה. השנה, היקב מוציא שני יינות לבנים: שרדונה ללא עץ ושרדונה ששהה בחביות עץ. טעמנו את שני היינות המקסימים הללו וערכנו משאל בקרב הטועמים איזה שרדונה מועדף עליהם: השרדונה עם העץ הכבד, או חברו הקליל. התשובות היו חלוקות, אם כי לטעמי השרדונה עם העץ היה מעט חביב על יותר מהם ובכלל הרגשתי שהייתי בוחר באחד מהם בהתאם לסיטואציה ולאוכל המוגש.

גם לגבי העדפה בין המרלו לבין הרויאל רזרב היו הדעות חלוקות, אם כי כולם הסכימו שמדובר ביינות מצוינים. לטעמי, אם מדובר בשתייה עתידית, כדאי להשקיע ברויאל רזרב. אמנם מדובר בניסוי חדש וראשון של היקב, אבל לאור הטעימה אני חושב שמדובר בניסוי מבטיח במיוחד. העמסתי שני בקבוקים ויצאתי הביתה כשאני מוכן לסדר הפסח של עוד שנתיים. בגלל שימי הפסח מתקרבים החלטתי לא להתעצל ולקפוץ לביקור לקראת החד ליקב נוסף: יקב קסטל.

יקב קסטל
יקב קסטל נחשב בעייני רבים ליקב הטוב בארץ וכמו שעגנון כתב: ''אם טעו, הרבה לא טעו''. היקב הנפלא הזה, שחרט על דגלו איכות וקפדנות שמרנית בנוסח צרפת, מוציא שלושה יינות בכל שנה: פטיט קסטל- היין האדום הפשוט של היקב שמיושן 12 חודשים בחביות עץ, גרנד וין- היין האדום הבכיר של היקב וסי קסטל – היין הלבן של היקב המבוסס על זן השרדונה, ששהה בחביות עץ וערך אף את התסיסה בחביות. בקיצור, מדובר ביין לבן הנעשה בשיטה המסורתית שבה נעשים יינות לבנים מאיזור בורגון בצרפת. טעמנו את הגרנד וין 2006, היין הנוכחי הנמצא בחנויות. לדעתי היין הזה הוא כמו הבחור שמגיע בחולצה הנכונה לאירוע הנכון. זהו יין מכובד ומאופק- האיזון בין החמיצות הפירותית והטאנינים שלו הופך את חווית השתייה שלו לנעימה, אלגנטית ומורכבת, כמו בכל בציר של היין הזה, אך היא לא חוויה מסעירה. המעניין ביין הזה הוא פוטנציאל היישון שלו- פוטנציאל היישון של היין קשור בדרך כלל לאיזון שלהם.

יתכן שעוד כמה שנים יתברר שזהו אחד מהיינות הגדולים של היקב ( בתור מי שרכש שישיית יינות, נותר לי רק לקוות). הבשורה האמיתית מהביקור האחרון הייתה טעימת החבית של הסי קסטל 2008, יין שעתיד להתיישן עוד ארבעה חודשים בחביות העץ ביקב ואז לצאת לשוק. מדובר ביין עוצמתי ומרשים כבר עכשיו, מלא ארומות פרחוניות וריח שמרים חזק, המאפיין את היינות הלבנים של קסטל. זה יהיה כנראה אחד היינות היותר מרשימים שקסטל הוציאו בשנים האחרונות. כדאי לזכור ולקנות אותו מיד כשהוא מגיע לשוק. להערכתי, הוא לא יישאר על המדפים הרבה זמן. פסח שמח וכשר, ולחיים של הרבה יינות טובים ומרגשים.