Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ביקור במסעדת בת האיכר

להנות בבת האיכר


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''בצלחת גדולה שהונחה על שולחננו, קיבלנו פילה לברק שהוגש ברוטב לימון מלווה בשורשים צלויים בתנור. בשרו הלבן הוכן בידי טבח קפדן ודייקן...'' זיו תפוז יצא לנקות את הראש ולחפש משהו אחר, הוא מצא אותו במסעדת בת האיכר

שני גברים. אמצע החיים. יום חמישי בערב. סוף השבוע, מחפשים משהו אחר. השארנו מאחור את הנשים והצאצאים ונסענו לנקות את הראש. המטרה היתה מטולה. שמענו שמסעדת בת האיכר הותיקה החליפה בעלות ויצאנו לבדוק. החברות יציבה, דבר שמאפשר לעבור על מאורעות השבוע בקצרה. הכביש החשוך והרטוב הזכיר לי את הסיבה שבגללה בכלל הומציאו את האוטו – נסיעה לילית מהירה וחרישית תוך הקשבה למוסיקה טובה.

את מטולה מצאנו מונחת במקומה ועטופה בוילון עדין של רטיבות ואד מעורפל, אבל בבת האיכר פנימה היה חמים, שמח ונעים. שמרו לנו מקום ליד האח הבוער ועל קומקום פשוט ומקסים של חליטת צמחי תה מהגינה סקרנו הן את המקום והן את התפריט. המסעדה משלבת בנינוחות בין פשטות לתשומת לב ודיוק – כלומר, מה צריך יותר מעיירה ציורית, בית אבן עתיק, אח בוער מפות לבנות ומטבח? גם החצר הגדולה, שתהפוך בקרוב לבר שעצם המחשבה עליו העלה בי מיד את השיר ''סוף שבוע בכפר, את היית נהדרת...'', התה, האח, השירות הקשוב והאוירה הנעימה עשו את שלהם ובלוטות הטעם נדרכו.

התחלנו עם מרק. כתום, עשיר וכובש בטעמי האדמה שלו. בצל אצלי, עדין ומלטף, מהסוג הפחות כבד, מלווה בקרוטונים טריים ופריכים. פתיחה מושלמת לחורף הצפוני. ליד הזמנו מנה של שרימפס ברוטב שמנת מתובלן. מנה נהדרת שהרשינו לעצמנו לאכול בידיים. השרימפס היו טריים ועסיסיים והרוטב הוסיף עומק מעודן.

מנת ביניים הפתיעה אותנו. סקין תפוחי אדמה, מין ציפס אפריקאי פריך ולא מוכר שלא ניתן כלל להתנגד לו, והקערה הנדיבה בו הוגש רוקנה עד כלות. הסקין הגיע בליווי רטבים שהבולטים שבהם היו תבשיל עדין של פטריות בליקר קפה (!) וטחינה ברסק של עגבניות שרי טריות. הזמנו שתי כוסות של יין הבית והשיחה שלנו הפליגה לאן שהפליגה. נדמה לי שמה שאני מנסה לומר הוא שכשהאוכל טעים, כשהמסעדה מפנקת, כשלא ממהרים וכשהחברה טובה אפשר שהדברים יקרו כמו מאליהם וכמו שצריך.

לעיקריות נחתו על שולחננו שתי צלחות גדולות מאד. פילה לברק עדין שהוגש ברוטב לימון מלווה בשורשים צלויים בתנור. בשרו הלבן הוכן בידי טבח קפדן ודייקן. פריכות מבחוץ, רכות כמעט לא מופרעת מבפנים – הדג הזה היה ערב לחך עד מאד. בצלחת השניה הגיע מנה גדולת מימדים (וקצת נשכחת לצערי) של סטייק סינטה עבה ברוטב פלפל. הבשר הוגש עם בטטה צלויה, הוכן כמידיום קלאסי ובעזרת הרוטב החריף נעלם במהירות מביכה מעט.

כמנת ביניים של טרום מתוק, וכחלק מהמחשבות על פנאי ועל סלואו איטינג, הגיע סלט ירוק וקטיפתי בוינגרט של שום ואגוזי מלך צרובים. זה כל כך נכון להתרענן עם סלט ירוק וטרי אחרי מנה עיקרית כבדה ובבת האיכר ידעו זאת היטב.

ניחוחות קינמון וקרמל הקדימו את בואה של מנת פאי תפוחים אישי. זה הגיע לוהט ומלווה בגלידת וניל. המטר שהכביד מבחוץ כמו שימש תפאורה מושלמת בעבורה. מנה אישית של מוס שוקולד בשני צבעים איפשר לי לדמיין שאני גיאולוג, שכן הכפית נגסה בהר השכבות הרכות והעלתה משם עושר ואושר של טעמים. ביקשנו שוב את קומקום התה. הוא הצטרף לסיבוב מחודש ולקראת חצות נפרדנו שבעים ומאד מאד מרוצים.

בת האיכר
הראשונים 21, מטולה
052-8855862