אחרי למיגל

''מנה מעולה של כבדי עוף רכים להפליא ברוטב יין אדום, כרישה וצימוקים נעלמה כלעומת שבאה. דניס שלם מטוגן ברוטב שום ועשבי תיבול היה עסיסי וטעים מאוד..''. אדווה גן סתיו הוציא את אחיה, שאוכל אבק בצבא, לארוחה במסעדת מיגל בת''א

אח שלי לוקח על עצמו בימים אלו את התפקיד הנחשק של ''החייל הכי חמוד בצה''ל''. בשבוע שעבר, אחרי שאכל בצבא הרבה אבק, הוא יצא לרגילה ראשונה. עוד לפני שהספקנו להנות מהעובדה שהוא באזור יותר מ-24 שעות, ואפילו ער, הוא החליט לצאת, מרצונו החופשי, ולגוון את השגרה המאובקת באבק אחר, במכתש הקטן. איך שהוא חזר לגבולות תל אביב, חטפתי אותו לכמה שעות זמן איכות במסעדת מיגל.

במיגל קיבלה את פנינו מלצרית חייכנית בשם שרי, שחיכתה בסבלנות עד שנצליח להחליט מה אנחנו מזמינים. תוך כדי הקשבה (אני) ופירוט כל החוויות ההזויות שעברו עליו בטיול הזה (אחי), הגיעו נקניקיות מרגז מצויינות לשולחן, בדיוק באמצע התיאור על ''איך החלטנו לטייל במדבר דווקא בלילה וכשעברנו ליד מערה שמענו מתוכה רעש מקפיא דם, כנראה קולות של חייזרים כועסים''.
כמה דקות מאוחר יותר הונחה על שולחתינו מנה נהדרת של קרעי מוצרלה טריה לצד פלחי עגבניה, בזיליקום, שמן זית וחומץ בלסמי. המנה חוסלה מהר עם לחם טוב, והיתה עדה גם היא לסיפורים נוסח ''טופ גאן'' על טיול רגוע בוואדי שטוף שמש, שהופרע מנוכחותו המפתיעה של מטוס קרב שחלף מילימטרים מהצוק כך שכמעט נכנס בו (או באחי ובחבר שלו, זה לא סגור).

תכולת כוסות הקאווה שלנו כבר קרבה לקיצה, אז הזמנו גולדסטאר מהחבית ומוחיטו טעים שיקחו אותנו אל העיקריות. מיקס פירות ים שכלל קלאמרי, מולים, שרימפס וסרטנים בחלב קוקוס היה מתוק-חריף וטוב מאוד. מנה מעולה של כבדי עוף רכים להפליא ברוטב יין אדום, כרישה וצימוקים על פירה טוב נעלמה מהצלחת כלעומת שבאה. דניס שלם מטוגן ברוטב שום ועשבי תיבול היה עסיסי וטעים מאוד.

בשלב זה, בערך כשאחי הראה לי במצלמה תמונות של תנור הלבנים שהוא בנה בשטח ואת הפיצה אותה הם אפו בתוכו, הזדחל לנו לתודעה מה שכבר הבנו בתחילת הערב תוך עיון בתפריטים. רק עכשיו, אחרי שטעמנו, ראינו את גודל המנות וגם פגשנו באופן אישי את הקרקעית של כל צלחת – הגענו למסקנה הבלתי נמנעת שמשהו ממש לא ברור קורה במסעדת מיגל. אנחנו יושבים מול הים (סימנתי וי על הנוף), הכל טעים לנו (וי על השף) והמחירים פשוט לא מזכירים שום דבר שראיתי בתל אביב רבתי בחמש השנים האחרונות. במבט ראשון על התפריט הייתי בטוחה שהמחירים מעידים על מנות טאפאס בעלות אופי נשנושי, או ש(לא עלינו) מדובר בתוצרים מפוקפקים בנוסח ''אנחנו יכולים להגיש כל דבר כי מהשולחן השלישי משמאל רואים את הים ובמילא אנשים ישלמו וישתקו''. אבל לא. באופן בלתי מוסבר מסעדת מיגל מציעה גם מקום נעים, גם אוירה טובה (קוסמופוליטנית משהו, בזכות התיירים המגיחים מהמלון השוכן בקומה העליונה), גם שף מוכשר במיוחד וגם מחירים שמייצגים הבלחה אחרונה של שפיות במקומותינו.

אם הצבא עדיין דומה למה שאני זוכרת, אח שלי בטח מנסה עכשיו להתחמם מהרוח שחודרת לעצמות ושותה תה מתוק מאוד בכוס פלסטיק כחולה של חדר אוכל. לאות הזדהות אני הולכת להכין לי קפה.

מיגל
הירקון 88, תל אביב.
03-5107555