לרקוד עם קפטן מורגן

''תוך כדי ענטוז יוני הזמין לעצמו מנה של קפטן מורגן – רום כהה ומתקתק, ובין לגימה ללגימה ראיתי שהוא כבר מצא לעצמו כמה חברות חדשות...''. דניאל לוין מצא לעצמו חברים חדשים בבר המשבעה. חברו יוני מצא לעצמו חברות חדשות

יוני הוא סטודנט מצטיין - הוא לומד הרבה, עובד הרבה יותר והציונים שלו תמיד מעולים. אבל בחודש האחרון, ראיתי את יוני נשחק מכל העומס הזה. החלטתי להוציא אותו משגרת הלימודים כדי שישמח קצת ואין דרך טובה יותר לשמח חבר מאשר באלכוהול. ''עזוב'', הוא אמר לי, ''כל הפאבים אותו הדבר: או אירים או חשוכים ובדרך כלל - שניהם. זה רק מדכא אותי עוד יותר''. לא ויתרתי – אם הוא לא מוכן לשבת לשתות, נרקוד ונשתה! באותו ערב עשיתי לו הפוך על הפוך, ולקחתי אותו למשבעה בהרצליה פיתוח – בר ישראלי שעיקר התמחותו: להרקיד את השתיינים.

את הייחוד של המשבעה הרגשנו מיד כשנכנסנו – ברקע מוזיקה ישראלית, ועל הקירות דיוקנאות ענק של גדולי ישראל (בן גוריון, ויצמן וכמובן - יוסי בנאי). באמצע הבר מרקד לו הקהל, שמח עד הגג. ממש מול הכניסה נמתח בר ארוך ובפינה גולת הכותרת – במה להופעות של זמרי הבית. התחושה שאתה מקבל במשבעה היא שחזרת הביתה – כל אורח מתקבל בחיוכים וחיבוקים, שואלים לשלומו ונלחמים ליד מי הוא יישב.

התמקמנו בפינת הבר, ומיד הברמן ושאר יושבי הבר הציגו את עצמם והתחילו לייעץ לנו מה להזמין כדי לשכר את יוני בהקדם. הסתבר לנו שרוב הקהל של המשבעה קבוע, והברמן יודע בדיוק מתי יגיע כל לקוח ואיך הוא אוהב את המשקה שלו. יוני פתח בג'נטלמן ג'ק - וויסקי אמריקאי מפנק, ואני הזמנתי ג'וני ווקר – וויסקי סקוטי אהוב וטוב. היות והגענו לפאב שמתהדר בישראליות שלו - הזמנו גם פלטת סיגרים. הסיגרים היו פריכים ומפוצצים בבשר, והגיעו עם רוטב טחינה מתובל (שהיה ממכר בצורה מחשידה...). המנה השתלבה מעולה עם האלכוהול, והייתה חידוש מרענן ביחס לכל הצ'יפס והזיתים שאני תמיד מנשנש בפאבים.

שתינו מהמשקאות ופתאום שמנו לב שהמוזיקה נעשתה קצבית, ושחוץ מאיתנו כל הפאב כבר רוקד לצלילי שלום חנוך. הצטרפנו לחגיגה, שכללה הופעה עם מוזיקה משנות השישים, מוזיקה מזרחית מקפיצה ושירי ארץ ישראל. לאט לאט כל החוגגים עלו על השולחנות והכיסאות, ובמהרה גם אנחנו זינקנו על הכיסאות שלנו.
תוך כדי ענטוז יוני הזמין לעצמו מנה של קפטן מורגן – רום כהה ומתקתק, ובין לגימה ללגימה ראיתי שהוא כבר מצא לעצמו כמה חברות חדשות. אין ספק שהדבר שהמשבעה הכי טוב בו זה האווירה החברותית – למרות שזו הפעם הראשונה שלנו שם, כמעט כל מי שעבר לידי הריץ איתי בדיחות, ואילו יוני החליף מספרי טלפון כאילו מחר סוגרים את בזק.

לקראת שתיים בלילה התקפלנו. זאת אומרת - ניסינו להתקפל וללכת הביתה, אבל עברו כמעט עשרים דקות עד שהצלחנו באמת להיפרד מכל החברים החדשים שהתעקשו לדעת מתי אנחנו חוזרים לבקר. אפילו הברמן שלח אלינו בקבוק מים לדרך, כדי ''להיות בראש שקט אחרי ששתיתם''.

בדרך חזרה לתל אביב תהיתי איך זה שהמשבעה כל כך שונה מהפאבים הקבועים שאני מכיר. זה לא רק הברמן שמכיר את כולם בשם, או המלצריות שגם נותנות שירות אבל לא שוכחות לרקוד. זה מעבר לזה. יוני אמר שלדעתו המשבעה פשוט נטולת פוזה, וקשה לנו לעכל את זה כי אנחנו כל כך רגילים לפאבים מנוכרים. ''אף אחד שם לא דפק חשבון, כולם נהנו ועשו חיים בלי ציניות ובלי משחקים. בתל אביב זה פשוט לא קיים'', הוא אמר. אז אולי המשבעה באמת מחזירה אותנו למשהו טיפה נוסטלגי ותמים, כמו בן גוריון או יוסי בנאי, או פשוט כמו לתפוס ראש טוב על הבר ורק לעשות כיף, בלי פוזות ובלי משחקים

המשבעה
מדינת היהודים 60, הרצליחה פיתוח.
09-9571434