ל''ג בעומר, מי שלא יודע, הוא ראשי תיבות של לוגיסטיקה גרנדיוזית: זאת בגלל הצורך ללוות את ילדיכם למדורות השונות, שמתקיימות כמובן כל אחת בשעה אחרת ובמקום אחר, ולכל אחת צריך להביא את הכיבוד שנרשם בפתק .
וכך בליל המדורות נכנסים לאוטו: אב הבית והעזר כנגדו, שלוש ילדות, כמה קרשים מדגמיים, תפוחי אדמה הכרחיים, חצאי פיתות מוכנות עם חומוס וחמוצים שהתבקשנו להביא למדורה של הגדולה (ואשר כפי הנראה גם נשארו שם, כי הסתבר שחלק מהילדים לא אוהבים חומוס וחלק לא אוהבים מלפפון חמוץ), 4 כסאות, 3 בקבוקי שתיה, 2 לוחות הברית, אחד אלוהינו (אופס, זה מהחג הקודם), + סלט ירקות למדורה של האמצעית ושקית במבה למדורה של הקטנה.
אבא מוריד את אמא + שתי בנות במדורה של הקטנה ויוצא למסע ניווטים בין מדורות העיר עד שהוא מוצא את זו של הגדולה. אמא בינתיים מנסה, ללא הצלחה יתרה, לשכנע את הפעוטה להיפרד משקית הבמבה שהביאה ולתרום אותה לאוסף הכללי. אך בהיעדר עניין אחר (את המדורה עדיין לא הדליקו) הילדה מתנחלת עם השקית על אחד הכסאות ובולסת את תוכנה בשקיקה, בעוד אחותה מתרוצצת מסביב.
כשסוף סוף אחרי שלושת רבעי שעה מדליקים את המדורה, אבא בדיוק חוזר עם האוטו, אמא מקלפת את האחת מהכסא ואת השניה מגבעת החול שהיא מטפסת עליה, ואנחנו אורזים את עצמנו ומפליגים לעבר מדורה מספר שלוש, שם סוף סוף אנחנו מגיעים אל המנוחה והנחלה, כולל נקניקיות צלויות ושיפודים, שאחד האבות מכין במומחיות (שמתם לב שבקומזיצים תמיד חוזרת החלוקה הקדמונית – הגבר עם האש והציד, האשה משגיחה על הצאצאים?).
אבל מה שבעיקר שובה את לב הילדים הוא טאבון הפיתות, שהביאה משפחה בעלת יוזמה, בלווית קערת בצק ענקית. כל ילד מקבל כדור בצק, מרדד אותו ואופה לעצמו פיתה לתפארת. אפילו הקטנה, שכבר היתה מותשת, מתעוררת לחיים חדשים: היא לשה, מרדדת, קורצת נחשי בצק ושוב לשה, ורק דבר אחד היא מסרבת בתוקף – לאפות אותה. כך היא ממשיכה ולשה את גוש הבצק בידיה המפויחות עד שהיא נרדמת כשהפיסה המאפירה אחוזה היטב בידיה הקטנות.
אז קחו לכם רעיון לשדרוג הקומזיץ הכתתי הבא (ולא צריך לחכות עד ל''ג בעומר), אם הצלחתם לארגן טאבון (מטיילים מושבעים רוכשים אותו בכפרי הגליל):
הכמויות הדרושות לכ25- ילדים
קילו קמח, כוס מים וכף מלח. אופציה: תוספת זעתר. ללוש בידיים מקומחות על משטח מקומח לישה יסודית במשך כ10- דקות, עד שמתקבל בצק רך וגמיש. אם רוצים להכין כמות גדולה יותר כדאי לחלק את המשימה לכמה משתתפים, כי קשה ללוש בבת אחת את כל הכמות.
את הבצק המוכן מביאים לקומזיץ, ושם קורצים ממנו כדורים בגודל כדור טניס בערך. כאשר המדורה קצת דועכת ושוליה הופכים לגחלים, מניחים מתחת לטאבון גחלים לוחשות, נותנים לכל ילד כדור בצק לרידוד (אפשר בידיים, אך רצוי להצטייד מראש בכמה מערוכים). את החתיכות המרודדות מניחים על הטאבון עד שמתחילות להיווצר בועות ואז הופכים לצד השני בעזרת מלקחיים – אביזר חיוני שלא כדאי לשכוח בבית.
כפי שגילינו בזמן אמת. אופים גם את הצד השני, ומוציאים למגש גדול למסדר זיהוי, כך שכל ילד יוכל לאתר את הפיתה האישית שלו.
