פריק של איטלקי

''ריח הבולונז שהגיע לשולחן עורר את כל חושיי. עמרי זרח מאושר. ללא סיג ושיח תפס את המזלג, והחל לגלגל את הספגטי שלו במיומנות...''. אורלי פרש אזולאי מלאת גאווה על בנה בן הארבע, שהתגלה במסעדת פופולו כפריק של אוכל איטלקי

אין חיפאי שלא מכיר את מסעדת פופולו ששוכנת למרגלות שכונת רוממה. מזה שלושה עשורים שוקדים בפופולו על הכנת מנות משובחות, מבושמות בניחוחות איטלקיים. בילדותי, כשהיה מגיע חג החנוכה, הוריי היו לוקחים אותי לפסטיבל בהיכל הספורט ברוממה, ומיד לאחר המופע היינו יושבים בפופולו ואוכלים פיצה, שטעמה מהווה עבורי זיכרון ילדות טעים אך מטושטש. אני החלטתי לא לחכות לחנוכה (בטח לא לפסטיגל), ולקחתי את עמרי שלי, בן הארבע, לאכול במסעדת פופולו.

לאכול עם עמרי זו חוויה בפני עצמה. לא תיארתי לי את עוצמתה עד שהילד ראה את צלחת הספגטי. לא ידעתי שהבן שלי הוא בעצם פריק של אוכל איטלקי.

התיישבנו במסעדה ועלעלתי בתפריט המגוון, שכולל מנות איטלקיות מסורתיות לצד שפע של מרקים, סלטים, בשרים, דגים ופירות ים. גם הארוחות העסקיות נראו עשירות ומשתלמות. בעודי מעלעלת בתפריט הזמין עמרי מנה של ספגטי בולונז. ''להביא לו מנת ילדים?'' שאלה המלצרית. ''לא! אני בן ארבע'' ענה הזאטוט בכעס. המלצרית חייכה בכניעה והלכה להזמין את המנה של הילד הרעב. היא לא שיערה מה עומד להיות גורלה של צלחת הספגטי.

ריח הבולונז שהגיע לשולחן עורר את כל חושיי, ובאינסטינקט רגעי לקחתי את המזלג ורציתי לתקוע בצלחת, עד שנזכרתי מי הפרטנר שלי והנחתי את המזלג בחזרה. עמרי זרח מאושר. ללא סיג ושיח תפס את המזלג, והחל לגלגל את הספגטי שלו במיומנות שלא הייתה מביישת איש. קולות שאיפת הספגטי סובבו אלינו כמה ראשים, שהופתעו לגלות שהשואף הלא ממש מנומס הינו ילד בן ארבע. הילד שלי.

אני הזמנתי פטריות ממולאות ומוקרמות למנה הראשונה, ורביולי בשר ברוטב עגבניות למנה עיקרית. הפטריות תאפיינו בטעם משובח של גבינות, הוקרמו במידה מדויקת, והגבינה הצהובה הייתה קריספית כמו שאני אוהבת. הפתיעה אותי במנה הזו הפיקנטיות המעודנת שלה, כנראה כתוצאה משימוש בכמות מדויקת של פלפל שחור.

המנה העיקרית שלי הגיעה גם היא, בעוד הילד עדיין עסוק בגלגול הבולונז, תוך השמעת קולות השאיפה הקולניים. האנשים שסביבנו כבר התרגלו למטרד, והביטו בו מדי פעם כשחיוך מרוח על פניהם. הרביולי היו ביתיים, קטנים, וממולאים בבשר מתובל היטב. רוטב העגבניות עטף את הרביולי והקנה לו מרקם קטיפתי ונימוח. החלקתי כל רביולי בנפרד אל תוך הפה, וסירבתי להיפרד מהצלחת על אף שהייתי מלאה. בשלב זה גם עמרי סיים את צלחתו, מה שהותיר את המלצרית פעורת פה.

מבעד לחלון ראה עמרי את גן המשחקים שצמוד למסעדה, והחל בלחץ מתון לשכנע אותי לצאת החוצה. לצאת לגן משחקים בשלב זה משמעו לוותר על הקינוח - לכן אמרתי בנחישות לא!. ילד זקוק להצבת גבולות ברורים, ואימא שלו זקוקה לקינוח בסוף כל ארוחה טובה. ביקשתי את המלצת המלצרית לקינוח, ובגילוי לב שאינו אופייני אמרה שהיא ממליצה על הקינוח היחיד שנעשה במקום (היתר קנויים אבל נראים מצוין) - קרם בוואריה. העוגה הייתה טעימה, המנה הייתה נדיבה מהמקובל, ואני ועמרי ליקקנו את הכפיות בהנאה. הוא אכל את הקרם ואני את הבוואריה. על השוקולד רבנו עם הכפיות.

אז נכון שאני לא חובבת פסטיגלים, ומן הסתם לא אהיה שם עם ילדיי בחנוכה הקרוב. אבל בהחלט יש לי כוונה לחזור למסעדת פופולו עם משפחתי, לארוחה איטלקית עם ניחוח משכר של זכרונות ילדות.

פופולו
כיכר אליזבת 1, תחנת דלק פז רוממה, מול היכל הספורט, חיפה.
04-8345378