חוכמת הטורטליני

הם קטנים, הם חמודים, הם עומדים בקריטריונים הקשוחים של סרבני האכילה הפעוטים שאוכלים רק פסטה בלי כלום וגבינה לבנה.

כשהייתי בגיל של בתי, ועל טורטליני התלחשו רק אלו שחזרו מטיול באיטליה, ובסופרמרקט היה אפשר לבחור בין פתיתים דמויי אורז לאטריות מרובעות למרק, אכלנו טורטליני משובחים תוצרת בית כמעט כל שבוע, רק שברוסית קוראים להם ורניקי.

אפשר לאכול טורטליני של עצלנים, כאלה שהגיחו מאריזת פלסטיק, ברוטב הכי קל בעולם: שמנת חמוצה מעורבת עם עגבניות מרוסקות מהקופסה ביחס של 1:1. זו ארוחת הערב העצלנית האולטימטיבית.

אפשר גם לשלב ריפוי בעיסוק, ביקור אצל סבתא ובישול בהכנת טורטליני (או ורניקי, תלוי בעדה שהגעתם ממנה). ראשית חוכמה, שמים דיסק אהוב שמתנגן במשך שעה לפחות, כי בשעה הקרובה הידיים יהיו מקומחות או דביקות מגבינה.

מכינים את בצק הפסטה לפי ההוראות המצוינות ב''ספר הפסטה הגדול'' או בספר הבישול האיטלקי של אהרוני. סבתא שלי לא קראה את אהרוני, ואת הבצק שלה עדיין לא הצלחתי לשחזר. מגייסים ידיים קטנות ללישת הבצק ולרידוד, והולכים לבחור את הכוס שאיתה קורצים את עיגולי הבצק. מהמרים כמה עיגולים יתקבלו מהבצק. מנסים להעריך מה יהיה הגודל הסופי של הטורטלין. ואז תופסים את הכוס ויוצרים עיגולים-עיגולים של בצק.

בקערה נפרדת מערבבים את המלית – רק לא להתפתות להשתמש בשאריות גבינה 5% אלא רק בגבינות יבשות בסגנון טוב-טעם או ריקוטה. מוסיפים ביצה ומתבלים כיד הדמיון ( סוכר וסוכר וניל למילוי מתוק או מלח למילוי מלוח) ועכשיו מגיע התרגיל במוטוריקה עדינה: ביד אחת עיגול בצק, ביד שנייה כפית מלית. מקפלים את הבצק לחצי סהר סביב המלית ומהדקים היטב את השוליים. מביאים את שני הקצוות זה לזה תוך כדי מתיחה קלה של חצי הסהר, ומהדקים אותם זה לזה. מתקבלת אוזן ממוזערת – טורטלין, או אם תרצו - ורניק קטן ומושלם. מתפעלים ממעשה היצירה וחוזרים על הפעולה עוד 50 פעם או כמספר עיגולי הבצק.

משליכים את התוצרת למים רותחים מומלחים מעט, לא את כולם בבת אחת אלא 6-7 בכל פעם. מחכים רק עוד כמה דקות עד שיתבשלו, ואוכלים – בלי כלום כפי שגורסות הזאטוטות בביתי, או עם רוטב. בכל מקרה זהו מאכל ניחומים בדוק, ואם גם שיפרנו את המוטוריקה העדינה תוך כדי ההכנה – דיינו.