הקרב על היין

בימי התנ''ך התקיים בעמק האלה הקרב בן דוד לגוליית. היום ממוקמים שם יקבי עמק האלה, ומבקר היין יובל בלנקובסקי לקח זוג חברים ויצא לקרב אנין יותר, שמטרתו להכריע איזה מיינות הקברנה פרנק של היקב הוא המשובח ביותר. דרכים צדדיות

''ימי החגים הם ימים של חשבון נפש'' הטיחה בי חברתי; ''כדאי שגם אתה תעשה משהו עם עצמך'', היא הוסיפה. כהרגלי - ניסיתי לתרגם את דבריה לעולם הרגלי השתייה שלי, ולהבין כמה אלכוהול האישה שאיתי מצפה שאני אשתה השבוע במסגרת ''חשבון הנפש'' שלי. ואז עלה בי רעיון: אין כמו טעימת אורך, בכדי לערוך חשבון נפש.

טעימת אורך ביין היא טעימה של זמן, פרספקטיבה וניחוש. בטעימה מסוג זה שותים את אותו יין, משנות בציר שונות, ומשווים ביניהם. זאת, בניגוד לטעימת רוחב, בה שותים מספר יינות שונים מאותה שנת בציר. יש משהו יומרני בטעימת אורך - זה כמו לעשות פגישת מחזור לחברי מחתרות מלפני קום המדינה, עם משוחררים טריים מצה''ל, ולצפות להגיע למסקנות על אופי החברה בישראל. בכל מקרה, בשביל טעימת אורך טובה צריך קודם כל לבחור יין טוב, שמצפים ממנו להתפתח ולהשתבח עם השנים. אנחנו בחרנו בקברנה פרנק של עמק האלה.

יקב עמק האלה הוקם בשנת 1998, עשור שהוכיח את עצמו, לאט ובהתמדה, כדרך היין הישראלית, עם מספר הולך וגדל של יקבים בסדרי גודל שונים. יקב עמק האלה, השוכנים בפאתי קיבוץ נתיב הל''ה, הוא אחד מהיקבים הללו. אחד הזנים המעניינים שיקב עמק האלה בחר לעבוד עמו הינו עינב הקברנה פרנק. במקור החשיבה הייתה לנטוע חלקה קטנה שתשמש בבלנדים, אך ההפתעה הייתה גדולה. כבר משנת הבציר השנייה של היקב היה ברור שקליטתו של הזן באזור הינה מרשימה, וכדאי מאוד לתת ביטוי לעוצמה זו ביין זני. החל מ-2003 מוציא היקב קברנה פרנק, שהצלחתו גדולה הן בקרב חובבי הזן והן בקרב מבקרי וכתבי יין. באופן כללי ניתן לומר כי קברנה פרנק הינו יין בעל אופי מעט שונה מטעמם של הזנים השכיחים יותר, כמו קברנה או מרלו, ולכן מי שאינו מכיר את הזן יופתע מגווני הירוק שהוא מעלה. ביקבי עמק האלה הגדילו את מספר החלקות של הקברנה פרנק, והם מקווים להגדיל את הייצור, כדי שבשנים הקרובות יוכלו יותר אנשים ליהנות מיין זה.

את הקברנה פרנק של עמק האלה ניתן למצוא, נכון להיום, בארבע שנות בציר: 2003 עד 2006. אולם כאשר התקשרתי ליקב לבקש את הבקבוקים, התפרץ לשיחה דורון רב הון, היינן המוכשר של היקב, והודיע לי כי מהקברנה פרנק 2004 נותר מספר בקבוקים מועט, וכי אם מישהו חושב לקחת לו אחד מהם - הוא יקשור את עצמו אליהם עם חומרי נפץ. יינות הן דבר יקר, ובייחוד ליינן שעשה אותם. לכן, הסתפקנו בקרנה פרנק של עמק האלה מהשנים 2003, 2005 ו-2006. כל שלושת היינות התיישנו בין 12 ל-15 חודשים, ובכל היינות הוסיפו זן ענבים נוסף, באחוזים קטנים יחסית, לאיזון הטעם. בסך הכל, מדובר ביין שמיוצר בכמויות זעירות, בין 1800 ל-2800 בקבוקים בשנה. מה שאומר שאם אתם רואים אותו בחנות עכשיו - לא בטוח שתפגשו בו בעוד כמה חודשים.

המקובל בטעימות אורך הוא לשתות את היינות הצעירים תחילה ואחר כך לעבור למבוגרים. לצורך הטעימה כניסתי עוד שני חברים, אחד מהם כתב יין בעצמו, והשני סומלייה באחת המסעדות היוקרתיות של ירושלים, בכדי שנוכל לחוות דעה משותפת. המסקנות בסוף הערב היו ברורות: ה-2003 נגמר כבר באמצע הערב, וזכה לקונצנזוס כמעולה שבחבורה. ביין זה הוסיפו ליין ענבים מזן קברנה סוביניון, בניגוד ליינות מ-2005 ו-2006, שלהם הוסיפו ביקב ענבים מזן מרלו. מהרגע הראשון שפתחנו את היין, עוד לפני שהוא הספיק להתחדרר, הוא הציג אף מרשים עם ארומות של פרות בשלים. עם השתייה שלו ההתפעלות רק נמשכה - היין מאוזן, בוגר ומוכן עכשיו בדיוק לשתיה.

את בציר 2005 הגדירו כל חברי הפאנל כבעל אופי אגרסיבי ולא מגובש. ליין גוף מלא וארומות של פירות שחורים, הוא בועט בך בסיומת ומשאיר לך תחושה של סוס לא מאולף. לעומתו, היין משנת 2006 נראה כבחור הטוב של השכונה. יין צעיר עם כל המאפיינים שלו: ארומות של פירות ועץ, ותחושה מעט אלכוהולית (שלדעתי תיעלם עם הזמן). חברי הפאנל נחלקו את מי הם מעדיפים - בציר 2005 או 2006. אני, כהרגלי, חיכיתי עם ההכרעה לסוף הערב, ובהתאם לנסיבות: היין מבציר 2005 כמעט והסתיים, ואילו 2006 נשאר עד למחציתו, מה שדי מדבר בעד עצמו.

בשורה התחתונה, המסקנה הייתה גורפת: קברנה פרנק של עמק האלה הוא יין טוב, שהולך ומשתבח עם השנים. 2003 מומלץ בחום, על 2004 נותר לנו רק לפנטז, ובאשר ל-2005 ו-2006 - כדאי לקנות, ועוד יותר כדאי לשמור. לאור טעימת האורך, נראה כי היין יגלה את הפוטנציאל הגלום בו רק בעוד שנים ספורות.

יובל בלנקובסקי, 30, הוא מבקר יין מנוסה, יועץ בענייני יין, ומציג יינות ישראליים בתערוכות בחו''ל.