גם לבית קפה יש לב, ומן הסתם, הלב הוא הקפה. נכון שכשאנו בוחרים את בית הקפה הקבוע שלנו, זה שאנו מבקרים בו דרך קבע בדרכנו לעבודה או סתם כשמתחשק לשבת עם חברים, אנו לוקחים בחשבון גם פרמטרים אחרים כמו אווירה, תחושת ביתיות או את עיצוב המקום, אולם בוודאי שתסכימו איתי כי לסוג הקפה וליצרן יש משקל כבד מאוד בבחירה, אם לא המשקל הגבוה ביותר. ולמה בכלל אני מדברת על זה? בגלל שמצאתי את עצמי בדילמה. בית הקפה האהוב עלי, הנמצא לו על אם הדרך ומשמש עבורי מקום עצירה קבוע לקפה וכריך או מאפה, החליף ללא כל הודעה מוקדמת את הקפה בו הוא משתמש. לכאורה לא שינוי רע- מזגפרדו המצוין למאורו המצויין לא פחות, אך לפתע כל החוויה עבורי השתנתה. למרות שבאופיי אני בהחלט מאוהבי השינויים, בעיקר כשזה מגיע למזון ומשקאות, עדיין יש משהו מענג בריטואל של העצירה והטעמים הקבועים והמוכרים. משהו שמעבר לריגוש של ההתנסות עם דבר לא מוכר ושנוסך תחושת ביטחון שמקורה בידיעה שתמיד, אבל תמיד, זה יהיה אותו שילוב מוצלח ומנצח של טעמים. והנה לקחו את זה ממני ואני נאלצת בעל כורחי להתרגל לשילוב חדש של טעמים ולחוויה חדשה, ואני לא בטוחה שזה מתאים לי כרגע, או מתאים בכלל. מבחינתי- שיחליפו את הכריכים, הסלטים או העוגות, אבל בקפה שלא ייגעו. הקפה חייב, אבל חייב, להיות יציב.הדילמה הזו, מבחינתי, כבר פתורה. גם אם האשמה שהחוויה לעולם לא תשוב ותהיה כפי שהייתה פעם טמונה בי, אני בוחרת לחפש לי בית קפה אחר, בתקווה שהוא יהיה יותר נאמן לקצב (או שמא קצף) הלב שפועם בו.
רק אל תגעו לי בקפה
