חינוך מחדש

''הסכמנו שכיאה לתחושה הנוצצת, יש להתחיל עם המשקאות: כוס וויסקי ג'וני ווקר, וקי רויאל, שמפניה מעודנת עם פירות יער חמצמצים-מתקתקים...''. מרגלית אשכול לקחה ידיד סורר להיכרות עם המטבח הים תיכוני האיכותי, בבר מסעדה אורו בראשל''צ

בשבוע הקרוב ייסע ידידי הקרוב ד' לעבודה ממושכת בחו''ל. ולא סתם חו''ל - מדובר על לא אחרת מאמא רוסיה. בגלל שהתפריט שלו בתקופה זו הולך להתבסס בעיקר על כרוב כבוש, דג מלוח ולחם שיפון, החלטתי שאנחנו חייבים לעצמנו קצת רוח ים תיכונית, או לפחות משהו קצת יותר צבעוני ומסעיר מדג מלוח. האמת היא שגם אני וגם ד' בעלי שורשים רוסים גאים, אך בניגוד אליי, ד' לא מסתדר עם המטבח המזרחי על אגפיו השונים, טוען בתוקף שהחריף מציק לו בגרון, וכשמתעקשים, הוא מוכן להשתדל ולאכול בפלאפל השכונתי. לכן, לכבוד הנסיעה הצפויה וחינוכו מחדש של ד', סרנו יחד לאורו בראשל''צ, בר כשר ומסעדת גורמה, עם נגיעה במטבח המרוקאי. השילוב הייחודי נשמע כהבטחה שבצירוף לאלכוהול (שיתאים גם לאפיק הרוסי..), אולי תהיה פריצת דרך בטעמו הקולינארי הקר והמנוכר של ד'.

פסענו דרך דלתות עץ כבדות ומרשימות אל תוך חלל מעוצב שבמרכזו תלויה נברשת קריסטלים גדולה ומסנוורת, והתיישבנו אל שולחן עטוי מפה לבנה ומבהיקה. בר המסעדה הזכיר לי את ארמון המלך ברבאט, אולם ד' התנגד לפרשנות וטען בכיוון ארמון הצאר בסנט פטרבורג. בכל מקרה, הסכמנו שנינו שכיאה לתחושה הנוצצת – יש להתחיל עם המשקאות: כוס וויסקי ג'וני ווקר ל-ד', וקי רויאל, שמפניה מעודנת עם פירות יער חמצמצים-מתקתקים, בשבילי. עם פתיחה כזו, הרגשנו מוכנים להתחיל באוכל.

תחילה הוגש לשולחן לחם חם וטרי בתוספת סלט סלסה נחמד וסלט חצילים מעושן. לאחר מכן זרמו מנות הפתיחה: פטריות הזהב, מנה שהורכבה ממספר נאה של פטריות מטוגנות בציפוי פריך וזהוב, שהוגשו על מצע עלי חסה טריים, וחוסלו במהירות ובשמחה. המנה השנייה הייתה סרדין מוגדור - זוג סרדינים ממולאים במלית ביצי דגים, פלפלים, שום, כוסברה וקרם לימונים כבושים. המנה הפתיעה במשחק הטעמים הייחודי. עם זאת, הטיגון העמוק של הסרדין העניק למרקם של הדג קשיחות מיותרת.

שמחנו להמשיך למנות העיקריות, ובמיוחד אני, שרציתי כבר להוכיח ל-ד' את כוחו של המטבח המרוקאי בעזרת הטאג'ין – קדירת החרס בה מתבשלים תבשילי בשר וירקות, עד לקבלת עושר של טעמים. במקרה זה, עשתה את העבודה טאג'ין קזבלנקה. התמונה שנתגלתה לעיננו שהמכסה המחודד הורם ברשמיות ע''י המלצר, הייתה מלבבת: נתחי בשר בקר עסיסיים, טובלים ברוטב אדום ומקושטים בגרגרי חומוס מתפקעים. גם הטעם היה מלבב: הבשר הרך הושרה ברוטב מעט חריף של שום, כוסברה וטימין, אשר נספג היטב בשכבת הקוסקוס, שהיה דק ממש כמו שצריך. בקיצור - חגיגה.
ד' העיקש לא השתכנע בנפלאות הטאג'ין, והזמין מנה קלאסית של דג סלמון נורווגי, שהתגלתה כמוצלחת ביותר. הנתח הוורדרד והבשרני של הדג, שהוגש על מצע פירה קטיפתי ומתובל במידה, נצרב קלות בגריל, ותובל בעדינות בלימון, ג'ינג'ר וכוסברה, מה שיצר שילוב טעמים מדויק.

תחושת כבדות החלה להשתלט עלינו, וכדי להביס אותה פצחנו מייד באכילת קינוח, שעוצב בצורת מגדל, בסיס הקינוח היה מרנג, עליו הונחה נגיעת קרם ברולה יקרה מפז, עטופה מוס שוקולד קשיח, ובראשו נשפך קרם טופי חמים. המנה עוצבה לפרטים, אך האכילה עצמה הייתה מסורבלת במקצת, עד שהצלחנו לבסוף לפצח את מוס השוקולד. המתיקות עוררה אותנו היישר לקינוח השני והמעולה: שלושה כדורי סורבה – אשכולית אדומה, תות ופיסטוק – ברוטב פירות יער. קינוח קייצי ומרענן, שסיים את הארוחה בתחושת קלילות וריחוף.

בשלב זה אני וד' כבר היינו מנומנמים ומפויסים, וזרקנו זה אל זו הצהרות רומנטיות על המטבח הצפון אפריקאי. אני לא יודעת אם הייתה זו נברשת הקריסטלים, האלכוהול שטשטש אותו, או שבאמת תהליך החינוך מחדש באורו התחיל להשפיע. בכל מקרה - נפרדנו בחיבוק ארוך והבטחנו להיפגש עם שובו לארץ, על לחם קימל ודג מלוח.

אורו
משה בקר 16, ראשון לציון.
03-9507085