זיכרונות מהחופשה

''קציצות הבקר, כדורים עגולים מתקתקים, נטרפו במהירה, וידו של הקטן, האוחזת במזלג, נמשכה לכיוון צלחת הפרגיות של אחותו, שהיו באמת הצלחה מסחררת...''. מיה בר נזכרת בערגה בימי החופש הגדול הטובים, שבילתה עם ילדיה במסעדת המכבים

לא קל להיות הורה בחופש הגדול, זה ידוע. החום, הלחות, השעמום, הכספים שזורמים מהארנק החוצה וכמעט לא בכיוון ההפוך, העייפות, או בקיצור - כל מה שיכול להיות קשה בהורות, רק בצורה מרוכזת.
אבל אני לא רוצה לקטר כאן. לשם שינוי (מעשרות מאמרים בנושא שמתפרסמים בכל עיתון, אינטרנטי או מודפס), אני רוצה להקדים את המאוחר (=את שעורי בית בשבוע הראשון ללימודים), ולכתוב חיבור על: מה עשיתי בחופש הגדול. כמובן שלא אצלול כאן לשלל החוויות, ורק אתמקד באחד הימים האחרונים, יום של בריכה ואוכל, שבו לא רק הזאטוטים, אלא גם אני, אימם, נהניתי.

אחרי שיעור שחייה של הגדולה, אשר בזכותו השתכשכתי עם הקטן במים הכחולים והקרירים, עזבנו את הבריכה בצהריים ונסענו למסעדת המכבים ברמת גן. את המסעדה בחרתי בגלל המיקום (תחנת דלק, עם חנייה וגישה נוחה, על כביש אלוף שדה), בגלל התפריט (בשרים על האש, סלטים, ממולאים), בגלל המחיר (שווה לכל נפש), ובעיקר, בגלל שגם אני, כשהייתי ילדה, אכלתי שם, שכן המכבים היא מסעדה ותיקה. ואין כמו לקחת את ילדיך יד ביד בשבילי ילדותך, לפחות באלה הטובים והיפים.

כשנכנסנו למסעדה הממוזגת, שהייתה ריקה באותה עת, התקבלנו בחיוכים מאירי פנים מצד כל מי שעמד לפני או לצד הדלפק, והובלנו באדיבות לאחד השולחנות. השעה הייתה 12:30, ומאותו רגע, דלת המסעדה נפתחה בערך כל חמש דקות, כדי לאפשר לעוד רעבים להיכנס.

המלצר, מאותם המלצרים שעבורם המלצרות היא עבודה ולא עיסוק זמני, שכנראה גידל כבר דורות של סועדים, קלט מיד את המצב: הילדים והאמא רעבים ועייפים, ולכן חיש מהר לקח את הזמנתנו (שיפודי פרגית עם צ'יפס, קציצות ברוטב עם אורז ומיץ ענבים להם, כבד עוף במחבת ופירה לי) וכעבור דקותיים התחיל למלא את שולחננו במה שכבר מוכן: שתייה, פיתות טריות וחמוצים, שעשו עבודה טובה בפתיחת התיאבון.

קציצות הבקר, כדורים עגולים מתקתקים, נטרפו במהירה, וידו של הקטן, האוחזת במזלג, נמשכה לכיוון צלחת הפרגיות של אחותו, שהיו באמת הצלחה מסחררת: בשרן היה רך וטעים, והתבלון עדין ומדויק. גם הצ'יפס חוסל עד תום, וכך גם הזיתים והשתייה.
מנת הכבד שלי, שהייתה גדולה ונדיבה, התגלתה גם היא כמצוינת; הבשר היה עשוי בדיוק במידה, ועם הרבה בצל מטוגן בצד ופירה עם רוטב בשר, הטעם היה גן עדן.

בין ביס לביס, מנצלת את העובדה שכולם מרוכזים באכילה, ורק שקשוק המזלגות בצלחת מהווה צליל רקע, התבוננתי בחלל המסעדה, ושמתי לב, שברוב השולחנות יושבות משפחות: סבתא, בן ונכדה שמבלים ביחד בחופש הגדול, הורים וילד על כיסא גבוה. אפילו שני גברים שישבו ליד הבר ואכלו בשר בפיתה היו אב ובנו, שכנראה עובדים ביחד ובאו לכאן להפסקת הצהריים. רוב הלקוחות שדיברו עם המלצר ובעל המסעדה נראו קבועים במקום, לפי השיחה הידידותית- שנראה היה שנמשכה בדיוק מהמקום בו נפסקה בפעם הקודמת.

אחרי שהשבענו את הרעב הראשוני, עברנו למצב של אכילה איטית, מלווה בפטפוט עליז, וכך, לאט לאט, חוסל כמעט כל האוכל. ''בפעם הבאה שוב נבוא לכאן'', הודיעה הגדולה בסיומה של הארוחה, בקול של מבקרת מסעדות. כשביקשתי שתסביר, היא סיפקה רק שלוש מילים: ''טעים וכיף לי''. גם הקטן, שתמיד מחקה את אחותו הצטרף, ואף הוסיף: ''כיף! גם הסוכריות טעימות, וגם הארטיקים'', שכן – בסיומה של הארוחה, העדיפו ילדי לגשת למקרר הארטיקים ולבחור להם משם קינוח על מקל, על פני אחת המנות המוצעות בתפריט, כפי שקיוויתי שיעשו. כפי שבחרתי כשהייתי ילדה.

וכך חזרנו הביתה, אמא אחת ושני ילדים, שבעים ומרוצים, ואחרי מקלחת זריזה, נרדמנו לשנת צהרים נעימה. איזה כיף בחופש הגדול.

המכבים
אלוף שדה 101, בתחנת דלק סונול, רמת גן.
03-6744346