מאמא איטליה

''הרביולי היו מגוונים בטעמיהם, ממולאים בתרד, גבינות, בטטה, פטריות, ברוטב פוטנסקה חרפרף פיקנטי, עם שמנת ועגבניות, בטעם נדיר שמעולם לא פגשתי...''. שירי טוב הפקירה את עצמה לידי המאמא האיטלקייה של קפה מסעדה סיסי בטעם איטלקי

את הילה פגשתי במקרה כאשר עברתי ליד חנות למציאות בתל אביב. הילה בזמן שופינג היא תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, במיוחד כשהיא חולקת את ההתלבטויות שלה עם כל באי החנות. ''פמוטים חלקים או פרחוניים?'' שמעתי קול מוכר בוקע מן החנות, ומיד נכנסתי. הילה קפצה עלי בהתלהבות ''אולי את תעזרי לי להחליט?''. כמובן שחמדנית שכמוני לא תסרב להתלבטויות ברומו של עולם בנושא שופינג. אני והילה עברנו על כל הפריטים שהיו פרוסים לפנינו בחנות וחרצנו את גורלו של כל אחד מהם - לסל הקניות או לאבדון. אך אחרי שעה ארוכה, רעב עמוק התיש את שתינו, ואם יש משהו שיכול להביס בקרבנו את הדרייב לקניות, זה דרייב לאוכל טוב.

להילה התחשק אוכל איטלקי, ואני בדיוק קיבלתי המלצה מחברה למשרד על קפה מסעדה סיסי בטעם איטלקי, בהוד השרון. חישוב קצר של הזמן בו נצליח למצוא חנייה (ללא גרירה או דו''חות) בתל אביב, מול להתיישב מיד במסעדה בלי להמתין בתור ובלי לשבת מטר מהשירותים, הראה לנו שייקח לנו פחות זמן לנסוע להוד השרון, למצוא מסעדה שלא היינו בה מעולם, לאכול ולחזור הביתה.

את המסעדה מצאנו בקלות (אם לא ניקח בחשבון את כל סיבובי הפרסות שעשינו כי הילה לא אוהבת להקשיב לאישה שמדברת אליה מה-ג'י פי אס), והתיישבנו ליד שולחן בחצר המסעדה. כבר במבט הראשון שהעפנו על המסעדה, שררה עלינו שלווה שלא מאפיינת את הטמפרמנט של שתינו. אם הייתה לי סבתא איטלקייה, המקום הזה, בעל העיצוב הנוסטלגי, היה מחזיר אותי הביתה. סיסי, המאמא האיטלקייה של המקום, יצאה אלינו ובחיוך חם שאלה אותנו מה נרצה לאכול. אני והילה, שתי בחורות לא החלטיות בעליל, פתחנו במסכת התלבטויות, עד שמאמא סיסי הציעה לנו פשרה - ''אני אכין לכן כבר משהו שתאהבו''. אני והילה נאנחנו אנחת רווחה - איזה כיף שיש מישהו שדואג לך!

תחילה הוגשה לנו ברוסקטה - לחם קריספי שעליו תערובת גבינות מיוחדת עטוף בעגבניות מלוחות חמצמצות טריות בתיבול ביתי כל כך וטבעי כל כך, שזו הייתה הברוסקטה הטעימה ביותר שאכלתי מימיי. הברוסקטה נאכלה במהירות הבזק. עוד בטרם נאכל הביס האחרון כבר היה לנו חשק לעוד, ואבל החל להתגלגל אל ליבנו כאשר נותרו רק פירורים ספורים על הצלחת. אך בטרם הספקנו לומר דברי סיכום והספד על הברוסקטה, המאמא סיסי הגיעה אלינו עם שתי מנות נוספות, שהצליחו לרומם את מצב רוחנו - לזניה פטריות, ורביולי ברוטב פוטנסקה. המנות הוגשו בכלים שנראו כאילו הוצאו ממדפי הסרוויסים של סבתא, כלי חרסינה פרחוניים ומסוגננים שחיממו לנו את הלב. מכיוון שלבחור בין שתי המנות עבורנו היה כמו משפט שלמה, החלטנו לחלוק אותן כך ששתינו נאכל משתי המנות. מה יש לומר, סיסי ידעה טוב מאוד, כמו אמא שיודעת את לב בנה, מה נרצה לאכול.

הרביולי היו מגוונים בטעמיהם- ממולאים בתרד, בגבינות, בבטטה, בפטריות, והרוטב פוטנסקה היה חרפרף פיקנטי, עם שמנת ועגבניות, בטעם נדיר שמעולם לא פגשתי במסעדות האיטלקיות בישראל. הלזניה הייתה מורכבת, טרייה, ומוקרמת בשמנת עשירה שמתמוססת בפה ומעירה את כל בלוטות הרוק לחיים. איזה כיפיים היו הרגעים הללו. כמו לקרוא ספר טוב ולהתמוגג על המילים שמתגלגלות בפה, כמו לדפדף באלבום תמונות ישן, כמו להתעורר מחלום טוב.

סיסי פתחה את חלון המטבח המעוטר בוילונות לבנים פרחוניים שפנה אל החצר, ושאלה אותנו אם נרצה קינוח. שתינו הנהנו כמו זוג אחיות שמציעים להן גלידה. סיסי הגישה לנו תה בקנקנים פרחוניים וספלי חרסינה עדינים, ויחד איתם קינוח שנקרא (ולא לחינם) ''גן עדן''. אני לא יודעת ממה מורכב הקינוח, הרגשנו שם אגוזים, גם ופל, גם מוס כלשהו, אני והילה ניסינו לנחש במה מדובר, אך לבסוף נכנענו ואמרנו ''לעזאזל!, זה באמת גן עדן!''. להילה היו ניצוצות אושר בעיניים כשהיא התמסרה לטעם הנהדר של מנת הקינוח ואצלי כפתור המכנסיים עמד כמעט להתפקע.

כשהייתי אוכלת ארוחות כאלה אצל סבתא שלי, מייד הייתי פורשת לשנת צהרים. לנוכח האווירה הביתית והחמה בסיסי בטעם איטלקי, לא הייתי מופתעת אילו הייתה שם גם מיטה לבני משפחה שרוצים לנוח, אבל כמו כל דבר טוב בחיים, גם לארוחה הזו היה סוף, ונאלצנו לסיים את הביקור שופע הנוסטלגיה הזה ולחזור למציאות הצינית של תל אביב. הילה ממש העריכה אותי באותו יום על כך שסחבתי אותה עד הוד השרון. הבטחתי לה שבהזדמנות הקרובה, אעשה זאת שוב.

סיסי בטעם איטלקי
הבנים 9, הוד השרון.
09-7401782