Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> חוויה קוסמופוליטנית: בר מסעדה פומודורו

קוסמופוליטניות


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''הבורי נצלה בטאבון ולאחר מכן חבר לרוטב אלוהי של יין לבן, חמאה, קוביות עגבנייה, צלפים, אנשובי וזיתי קלמטה....''. אדווה גן סתיו לגמה קוקטיילים, אכלה אוכל טוב, והרגישה מאוד סקס והעיר הגדולה, במסעדת פומודורו שבנתניה

סוף סוף ראיתי את סקס והעיר הגדולה – הסרט. אני אתאפק ולא אגולל את משנתי הסדורה על האדון המכונה ביג ומה בדיוק בא לי לעשות לו (אגרוף באף יכול להתאים), אלא דווקא אתמקד בחלק היותר קליל של חייה של קארי ברדשו – הקוסמופוליטן. מה זה בדיוק אומר עלי, שהמשקה הוורדרד הזה כל כך קוסם לי? כמה רדודה אני? אני לא גרה במנהטן, לא נראית כמו דוגמנית, לא קונה נעליים של מנולו בלניק והכי כואב – אין לי רביעיית בנות כזו של ''באש ובמים''. אז מה שמנחם אותי זה לשתות קוסמופוליטן? באמת עלוב. טוב, אני לא טיפוס שיושב ומתבכיין. עדיף שאספר לכם על פומודורו שבנתניה.

נכון, התחלנו בשני קוקטיילים. אחד מהם היה ורוד ובכוס רגל, אבל עליו כבר דיברנו מספיק. השני היה ההתמכרות החדשה שלי – המוחיטו. לצד הקוקטיילים קיבלנו מנות פתיחה. פוקצ'ה מעולה עם טפנד וסלסה מצוינים, סלט ירוקים ופורטובלו בוינגרט תפוחים, ואינבולטיני חצילים. הסלט היה מוצלח ביותר, על כל חלקיו, וכלל עלי חסה פריכים, פטריות פורטובלו בשרניות שנזרו במלח גס וקוביות גבינת פטה שצופו בפירורי לחם וטוגנו בשמן עמוק. האינבולטיני היו גלילות חצילים שמולאו בגבינת עיזים ובזיליקום על מצע רוטב עגבניות ושמנת חם.

אני דוגלת באמרת השפר ''ברומא היה רומאי'' (האמת שלא, אבל כאן זה מתאים לי) ולכן החלטנו לחלוק מנת פסטה לפני המנות העיקריות. בחרנו בפפרדלה עגל, מנה שהייתה מורכבת מפסטה ברוטב יין אדום, ציר בקר, קונפי שום ופטרוזיליה עם רצועות עגל, פלפל קלוי ופטריות שמפניון. הפסטה עצמה והרוטב היו טובים, רצועות העגל פחות. לקראת המנות העיקריות, עשינו גם סבב ב' של אלכוהול, עם קוקטייל בנות טיפוסי בשם תפוח-מלון, שהכיל ליקר מלון, שנפס תפוחים וליים. היה טעים, קייצי וקליל.

המנות העיקריות הגיעו, ריחניות ויפות; פילה בורי טוסקני מצד אחד של השולחן ופילה בקר על מצע ניוקי ברוטב שמנת מצידו השני. הבורי נצלה בטאבון ולאחר מכן חבר לרוטב אלוהי של יין לבן, חמאה, קוביות עגבנייה, צלפים, אנשובי וזיתי קלמטה. נדירות הן הפעמים בהן לא נושאים את שמה של טוסקנה לשווא, זו הייתה פעם כזו. ביקשנו את הבורי לצד ריזוטו ירוק, אליו פזלנו ממנת דגים אחרת, במקום תפוחי האדמה איתם היה אמור להגיע. היה טעים.
פילה הבקר היה שמנמן וורדרד (מה קורה היום עם הצבע הזה?) והונח אחר כבוד מעל ערימה של ניוקי תוצרת בית עשויים תפוחי אדמה, פטרוזיליה ומעט מאד קמח, שנצלו על פלנצ'ה וקיבלו פריכות לא אופיינית אך מבורכת מאד. טאצ' אחרון על המנה היה רוטב שמנת ופטריות מצוין. קשיים נשימתיים קלים מהווים חלק מתופעות הלוואי המוכרות.

הקינוח בפומודורו היה הפעם הראשונה בה הזמנתי במסעדה שני קינוחים זהים. למען האמת הם לא היו זהים, אלא רק משתייכים לאותה משפחה. האחד, קרם ברולה מסורתי וטעים. השני, קרם ברולה קפוא עליו נשפכו באהבה רוטב קרמל עם טעמי קינמון, חתיכות בננות מקורמלות חמות ועלי שוקולד קשיחים שיצרו מכל זה בנין רב קומות צעיר. אדוני הקונדיטור של פומודורו – סליחה שהרמתי גבה כששמעתי על הגרסא שלך לקרם ברולה, זה לא יקרה יותר.

פומודורו
גיבורי ישראל 7, א.ת.פולג, נתניה.
09-8356789