יש הפתעות בחיים

''מלצרנו החביב העמיס על שולחננו גיוזה עוף וג'ינג'ר ברוטב סויה; שיפודי עוף בטריאקי; קרפ תרד ירוק ממולא קונפי ברווז ועלים ירוקים...''. האוכל במסעדת וונגס גריל באילת הצליח להמיר את חברתה הצמחונית והמאותגרת קולינרית של מרב גת

חזון אחרית הימים! נס שהיה כך היה: את ענת אני מכירה כאמור מזה 11 שנים. הכרנו בשירות הצבאי, הספקנו ברווקותינו לגור ביחד בדירה שכורה במרכז תל אביב, מסעות שופינג, שיחות לתוך הלילה, בכי על כתף, ארוחות ואירוחים... בקיצור, חברה טובה כמו בסרטים. ולדאבוני, לאחר כל השנים הללו, אין מנוס מלהצהיר: חברתי הטובה ענת הנה מאותגרת קולינרית. מילא שהבחורה צמחונית טבעונית, אבל גם במסגרת המצומצמת הזו, את רוב המאכלים היא פשוט אינה אוהבת. עולם בלוטות הטעם שלה מתחיל בסלטים (''אבל בלי עלים ירוקים'') ונגמר בפסטות (''עדיף בלי, ברוקולי, כוסברה, שמיר'' וכו'..). צ'יפס, אגב, היא גם אוהבת.

אז אחרי 11 שנים, מעט מאוד יכול להפתיע אותי. והנה, דווקא באילת, במסגרת טיול בנות שכלל מלון, סוויטה, ספא ומסעדות, בערב חמים ונינוח שהחל במסעדת וונגס גריל באילת, גיליתי כי אכן יש מצב, כי יגור זאב עם כבש, ואולי גם לענת יש עוד תקווה.

חמימות אינטימית קידמה אותנו בכניסה למסעדה. בשעת הערב הלא מאוחרת בה הגענו כבר אכלסו אותה כמה סועדים, ובצלחתו של אחד מהם איתרתי צ'יפס, ונשמתי לרווחה. זה אומר, שמעבר לסלט שענת בטח תזמין, היא תוכל גם לקבל מנה שבמקור מיועדת לילדים. התיישבנו באחת מנישות הזכוכית המעוצבות, המתקיימות במקביל לשולחנות ויוצרות זרימה ואיזון נעים עם שאר המסעדה, שקירותיה מצופים עץ בגוון חמים של מייפל.

מלצרנו החביב הגיע עם עגלת מנות פתיחה, והעמיס על שולחננו גיוזה עוף וג'ינג'ר ברוטב סויה; סלט עוף וכרוב עם רוטב מיונז; שיפודי עוף בטריאקי; מוּשוּ דק – קרפ תרד ירוק ממולא קונפי ברווז ועלים ירוקים; מדליוני כבד אווז ברוטב דובדבנים פטל ולמון גראס, לצד אגרול וטמפורה ירקות. ריח מתקתק החל מתפשט. אני, כמובן, מייד עברתי למצב התקפה, והפסקתי לדאוג לשותפתי לשולחן. אחרי הכל, המנות כללו גם ירקות. ופתאום, כמו רעם ביום בהיר, שמעו אזני קול מוכר ואת המשפט הבא: ''אפשר לטעום מזה?''.
''ענת, זה עוף''
''אני יודעת, אבל זה נראה ממש טוב''
''ענת, זה עוף, בעבר בישלתי לך וניסיתי לעבוד עלייך עם אבקת מרק עוף בתבשיל ירקות לא נתת לי. וזה עוף אמיתי, לא אבקה.''
אבל הבחורה התעקשה, ואני מצאתי את עצמי מורידה חתיכה משיפוד העוף בטריאקי, מניחה אותה על צלחתה, ובוהה בה בפה פעור בעוד היא מכניסה אותה לפיה, בולעת, וממלמלת בקור רוח ''נחמד'', כאילו מה שקרה פה בזה הרגע איננו מקביל לסופת שלג. באוגוסט. באילת.

המנות העיקריות החליפו את הצלחות המרוקנות של מנות הפתיח, וכללו שלושה מדליוני פילה מיניון על מצע בטטות ואגוזי קשיו ברוטב תמרינד; רצועות אנטריקוט ופטריות פורטובלו; ואטריות פטריות לומין מוקפצות עם ירקות ואורז ירקות. התפעלנו מצורת ההגשה ומהיין הישראלי המצוין שהוגש לצידן, ופנינו לטעימת המנות. ואז, בלי התראה, ועוד לפני שהספקתי להתאושש לחלוטין מההלם, שוב אותו קול, שהפעם שאל: ''איך זה? זה נראה מצוין''.
''ענת, די להסתלבט – זה פילה מיניון, זה לא עוף, זה בקר! בשר אמיתי!''
''כן, אבל איך זה?''
''זו אחת המנות הטובות יותר שטעמתי מעודי''
''אולי אני אטעם חתיכה?''...

קראתי למלצר. פשוט הייתי חייבת לשתף מישהו. אמרתי לו, תקשיב טוב, אני לא יודעת איזה קסם עשה השף שלכם, אבל בבקשה תעביר לו מסר ממני במילה אחת: סחתיין!

קינחנו בסורבה עבודת יד ועוגת שוקולד חמה – זה כבר שטח מוכר. את הארוחה הזו לא נשכח. ישנן דברים שהם פשוט נקודות תפנית בחיינו.

וונגס גריל
טיילת ישרוטל, רויאל ביץ', אילת.
03-6368989