הו, מנדי'ס...


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''למנות העיקריות, קיבל יובל סטייק אנטרקוט מיושן, שלדבריו אם רציתי יכולתי לבקש חתיכה, אבל זה היה הורס את החברות בינינו...''. ממש כמו בארי מנילו, ששר על אהבתו למנדי, מזמרר נדב אבידן על אהובתו החדשה, מסעדת מנדי'ס בפארק הירקון

בשלהי יום קיץ, נפלה עליי ועל יובל תובנה קוסמית פתאומית. איך ייתכן ששנינו אוהבים אוכל טוב, וערב במסעדה בכלל, ולא מכירים שום מקום במרחק הליכה ממוסד לימודינו שיענה לצורך הזה? או אז, החלטנו כי ביום חמישי, בסוף יום לימודים, נצא מהמכללה בהליכה על פארק הירקון, והמקום הראשון שייבחן ויימצא מתאים - יהפוך למקום הבית שלנו במהלך הלימודים, ובכלל. התכנון המקורי היה לעבור ממקום למקום, עד אשר נמצא מקום שיענה לדרישותינו (הרבות, יש לציין). אבל תוך רבע שעה הליכה בשבילי פארק הירקון מצאנו את מנד'יס, והחיפוש הסתיים בו במקום.

כבר מהכניסה היה נראה שיש סיכוי סביר שזה זה. ממש על שפת הירקון, שקט מסביב, עם קצת הטבע שיש לת''א להציע ליושביה, ועיצוב נקי, חם ונעים. הרושם התחזק כשפסענו פנימה. המוסיקה הייתה אחלה, מעט האנשים שהיו חוץ מאיתנו (הגענו ממש מוקדם) נראו לעניין, הברמן התגלה כחבר מהצבא, והמקום שבחרנו לשבת בו היה לא פחות ממדהים - במרפסת החיצונית, על שפת נהר הירקון, עם נר על השולחן- פשוט תפאורה מושלמת.

כדי להאפיל על כל זה, הגיעה אל שולחננו הדר, המלצרית שלנו (ובדיעבד - אחת מנותנות השירות הטובות שפגשתי), עם התפריטים, המבלבלים משהו. יותר מדי דברים שרצינו לאכול, ומכיוון שהתמחור הגיוני בהחלט, היינו זקוקים להדר שתעצור בעדנו מלהזמין חצי מהמטבח. ואכן, המלצותיה התבררו כמצוינות. למנות הראשונות יובל, בנאדם שקשה לרצות אותו, קיבל טרין כבד עוף, שאם לצטט אותו (את יובל, לא את הטרין): ''שמע, נראה לי שקיבלתי מעדן אמיתי... (טועם) כן, כן, מעדן''. אני לעומתו בחרתי קרפצ'יו סינטה, שהיה פשוט טעים ומענג.

עם המנות האלו קיבלנו גם את תחילת האלכוהול שלנו לערב זה - וגם כאן חרגנו ממנהגנו בשל הרוח הטובה שאחזה בנו, וביקשנו מהדר להמליץ לנו על קוקטיילים ''שלא יהיו של בנות, בכוס עם מטרייה וסוכר בקצוות''. ואלו הן הבחירות: קליפורניה דרים (מליבו, פסואה, מיץ לימון, סוכר) בשבילי, וספרקלינג פאשן (קמפרי, פסיפלורה, שמפניה), עבור יובל, שהוריד אותו כאילו מדובר בטרופית.

למנות העיקריות, קיבל יובל סטייק אנטרקוט מיושן, שלדבריו אם רציתי יכולתי לבקש חתיכה, אבל זה היה הורס את החברות בינינו (הוא קצת קנאי כשזה מגיע לאוכל טוב). אני בחרתי בהמבורגר: מנה גדולה, עשוי במידה, ועם הרבה צ'יפס. ולמה בחרתי דווקא המבורגר, מכל התפריט המגוון של המנד'יס? כי היינו יותר מדי מרוצים, וחשבנו שאם בהמבורגר הם יתגלו כעילוי, אז באמת שאין מנוס מלתת להם את התואר הנכסף, מקום הבית. תואר שניתן למנדי'ס אחר כבוד, בדיוק לאחר שני ביסים. בייחוד כששתי המנות העיקריות מלוות בבירה ספרדית העונה לשם סן מיגל, ומהווה אחת הבירות המהנות ששתינו.

בינתיים המקום התמלא, היות ובשעות הערב/לילה המנד'יס מתפקד גם כבר אלכוהול משובח - עוד סיבה בשבילנו לחזור שוב, גם אם לא רעבים. התרווחנו לנו, על בטן מלאה, מול הנוף הכי יפה בתל אביב, ותהינו - מה עוד אפשר לבקש? התשובה המובנת מאליו היא, כמובן, קינוח. בהחלט אפשר לבקש קינוח. פירמידת שוקולד, לבן חום ומריר ליובל, מתוק וטעים בדיוק כמו שזה נשמע. ובשבילי, פרלין שוקולד חום, שזה מעין סוג של מוס שוקולד, רק לא, אבל למי איכפת שזה כל כך טעים? כמובן שנחזור למנדי'ס. המקום שעכשיו אפשר כבר להגדיר אותו כמקום הבית.

מנדי'ס
שד' רוקח 2, מרכז דניאל לחתירה , תל אביב.
03-6996404