מעוז בולגרי

''הזמנו קבב. וקציצות הבית. וגם כבש בתנור, שיהיה. הכל היה טעים מאד. קציצות מתובלות כהלכה, קבב עשוי על האש כמו שצריך, והכבש- תענוג. רך, עסיסי ומלא טעם...''. עיינה גל שבה ממסעדת מונקה עם כמה תובנות על המוסד היפואי הוותיק

כמה עובדות על מונקה:

1. מונקה היא מוסד יפואי.
יפו היא אחת ממעוזות העדה הבולגרית בישראל, ומסעדת מונקה הבולגרית מייצגת את הבולגרים היפואים בכבוד כבר מ-48, ממש עם קום המדינה. גם מונקה חגגה השנה 60 שנות, אבל כדרכה - בצנעה, ללא רעש וצלצולים.

2. הפשטות של מונקה שובה את הלב.
על השולחן עריכה פשוטה: סכו''ם חדר אוכל, סלסלת לחם מפלסטיק צבעוני. הכל פשוט, יפה וחסר יומרה, ומסביב נקי וקריר. הנה, ההוכחה המושלמת לכך שלא צריך להיות מגונדר, כדי להיות מקום שכיף לשבת בו.

3. במונקה יש את הלחם הכי טעים בעולם.
וזה הדבר הראשון שראיתי כשנכנסנו. לחם לבן, פרוסות גדולות כאלה, טריות, שכמעט וויתרתי על כל הארוחה וביקשתי רק לחם. אלא שעם הלחם הגיעו חיש קל גם שאר המותרות שמגיעות עם לחמים: הסלטים. סלט שעועית מעולה, חומוס שמורגש שהוא עשוי במקום, סלט חצילים עם מעט ניחוח מעושן עדין ונעים, וסלט ירקות קצוץ. עד כאן ראשונות.

4. למונקה יש אוכל טעים להרפתקנים, וגם לסתם אנשים.
על הקיר כתוב: צוואר כבש בתנור, ביצי שור, ריאות במיץ ועוד כמה מנות עם שמות אקזוטיים שלא ידעתי לפענח. אני מאוהדי המנות האקזוטיות עם השמות המוזרים - רק תנו לי איברים פנימיים וחיות שלא אכלתי אף פעם, ואני לוקחת. אבל אני מודעת לעובדה שרוב הציבור אוהב לאכול דברים שהוא מכיר. אמיר, שיחייה, אוהב ניסיונות חדשים, אבל היום לא היה לו מצב רוח.
''אתה מבין שיכול להיות שהמנות המיוחדות האלה הן אולי הטובות ביותר במסעדה? אלה הן הספציאליטה שלה''? הבהרתי לו שהוא עושה טעות. ''כן, אבל לי רק מתחשק קבב'', הוא נשאר שמרן. ''לא טעמנו אף פעם ביצי שור. חייבים לטעום פעם, זה צריך להיות מעדן'', התעקשתי. ''אז נחזור שוב, ובפעם הבאה את תבחרי את מה שאת רוצה'', סגר את הדיון.
אז הזמנו קבב. וקציצות הבית. וגם כבש בתנור, שיהיה. הכל היה טעים מאד. קציצות מתובלות כהלכה, קבב עשוי על האש כמו שצריך, והכבש- תענוג. רך, עסיסי ומלא טעם. לא הצטערתי על המנות ה''רגילות'' שבחרנו- הן היו מצוינות. אני בטוחה שגם בפעם הבא, כשאנסה את המיוחדות, לא אתאכזב.

5. מונקה היא מסעדה מצליחה.
''סמי, אני רוצה עוד מנת קציצות'', פנה אחד הלקוחות לאחד העובדים. ואין ראיה גדולה מזו לכך שהמקום שורץ בלקוחות קבועים, שמגיעים מדי יום ומכירים את הצוות בשמותיהם הפרטיים. המלצרים מרחפים מסביב, מדברים בידידותיות עם לקוחותיהם המוכרים, וגם מקבלים מפעם לפעם פנים חדשות וזרות. יש המון מגוון בקהל כאן: ישישים וצעירים, עירוניים וכפריים, גברים ונשים.
וחוצמזה, בחוץ כבר יש תור. לא נעים, בגללנו אנשים מחכים. אז נכון שהיה טעים וכיף, אבל את הקפה השחור נסיים מהר מהר ונצא. למה לא לתת גם לאחרים ליהנות?

מונקה
יהודה הימית 15, יפו, תל אביב.
03-6820723