המתוק של החטא

''האוכל היה טעים, טעים ממש: השקשוקה הייתה נהדרת, הירקות האפויים היו מתובלים כהלכה וכל המרכיבים של הארוחה עבדו טוב זה עם זה...''. בבראנץ' של חטאים מתוקים הבינה עיינה גל, סוף סוף, עד כמה החטא יכול להיות מתוק, ונעים, וטעים

בתור ילדה טובה, מעולם לא התחברתי לצירוף המילים ''חטאים מתוקים''. לא הייתי מאלה שחושבים שמים גנובים ימתקו, גם לא מאלה שעושים כי אסור. השבוע חוויתי חוויה שהבהירה לי בצורה מלאה ושלמה למה התכוון המשורר, וכמה החטא יכול להיות מתוק. ונעים. וטעים. והרבה.

קצת לפני עשר בבוקר ביום שישי, לב העיר עדיין לא הומה אדם כמו שיהיה בעוד שעתיים. החנויות פתוחות, הכביש סואן, אבל ההמון המציף של צהרי השישי, זה שפוקק את כל הרחובות ומבריח אותי הביתה, עדיין מנמנם כנראה במיטה. אני ומרי החלטנו לא לחכות שהוא יתעורר, אלא לנצל לנו קצת את השעות הרגועות של הפרו-שבת. גם השכונות השקטות והפסטורליות נווה צדק וכרם התימנים יהיו מפוצצות באדם בעוד כמה שעות, ואנחנו רוצות להתענג על השקט שלפני הסערה. שמענו שבחטאים מתוקים, בית קפה וקונדיטוריה בפאתי נווה צדק, יש בראנצ'ים של יום שישי, ונכנסנו. כדאי להזמין מקום מראש, כי בקושי היה לנו שולחן. תשע וחצי בבוקר והמקום מלא, אבל אי אפשר שלא להתפעל מהאווירה המיוחדת השורה עליו: מקומה בה ממוקמת חנות עמוסת כל טוב עוברים במעבר צר ומפתיע לחלל בית הקפה הנעים, שלצידו גינה מוצלת. בקצה החלל בופה עשיר, שרק ממתין לנו שנבוא וניקח ממנו את כל מה שנרצה. למרות שהמקום היה מלא הוא היה שקט וההרגשה בו הייתה אינטימית, ואני ומרי גלשנו מיד לשיחת בנות טובה, כזו של יום שישי.

בשלב כלשהו נזכרנו שבעצם באנו בכלל לאכול, אז קמנו וניגשנו לבופה שכאילו קרא בשמותינו. התחלתי להעמיס: קישים ולחמים; ירקות וגבינה; שקשוקה עם צבע טוב ואנטי פסטי עם ריח משגע. לקחתי מעט מכל דבר, כי קיבולת הבוקר שלי היא לא מהגדולות. ראיתי שמרי עשתה כמוני. מקסימום, חשבה הפולניה שבי, ניקח עוד. לא צריך להיות עיניים גדולות ולקחת יותר מדי.

איכשהו ובמפתיע, הפולנייה שלי צדקה. האוכל היה טעים, טעים ממש: השקשוקה הייתה נהדרת, הירקות האפויים היו מתובלים כהלכה וכל המרכיבים של הארוחה עבדו טוב זה עם זה ויצרו ביחד ארוחת בוהוריים לתפארת, כזו שיכולה להשאיר אותי מסופקת בדיוק עד ארוחת הערב המלחיצה של יום שישי. לא קמתי לקחת עוד למרות שיכלתי, פשוט כי רציתי להישאר בהרגשה בדיוק הזו: שלמה ומלאה, לא כבדה מדי ובמצב רוח מרומם, שליו ונקי.

שתינו קפה, השיחה קלחה, קיבלנו גם כמה מתופיני המקום- שהלא במקור, זו בעצם קונדיטוריה- ובלי שהרגשנו יום שישי התקדם והצהריים נהיו מאוחרים.

בצאתנו בחזרה אל הרחוב, הוא כבר היה עמוס, עמוס מאד. המוני אנשים נכנסו ויצאו מחנויות, ירדו ועלו על אוטובוסים, עמדו ועברו ברמזור. אנחנו עברנו את ההמון הזה בשקט, חולפות על פניו כאילו הוא בכלל לא שם. שמנו לב רק לטוב הזה שעדיין ריחף עלינו, כאילו לקחנו אותו איתנו מהמקום המיוחד בו שהינו בשעתיים האחרונות.

היה משהו חוטא בכל הטוב הזה. כל טוב בלתי מוגבל, נעימות שאין לה גבול, וכשזה קשור לאוכל, אי אפשר שלא להרגיש טיפ טיפה חוטאים. אבל החטא הזה היה כל כך מתוק, שלראשונה הבנתי בצורה בהירה כל כך את חדוות החטא ואת השילוב חטאים מתוקים. אז בטח שלא עשיתי שום דבר רע לאף אחד, ובטח שלא עשיתי שום דבר רע לעצמי: להפך, עשיתי לי רק טוב. ובכל זאת, הרגשת החטא המתוק כה מתוקה...

חטאים מתוקים
שבזי 67, תל אביב.
03-5162708