מסע בנבכי הילדות

"לצד המרק הזמנו גם פלטת מתאבנים ליחיד, בה הוגשו אגרול, בייבי ריבס, שרימפס מטוגן בבלילה עם שומשום ודמפלינג. כולם פריכים ועשויים במקום....". במחווה לחגיגות של ימי ילדותה, יצאה מיה בר לאכול במסעדת הסינית האדומה

כשהייתי ילדה בשנות השמונים, היה לנו מנהג במשפחה: ארוחה במסעדה לרגל כל יום הולדת, לפי בחירת חתן/כלת השמחה. אלה היו השבתות המהנות במיוחד עבורי, שכן כבר אז אהבתי לאכול. אפשר לומר, שכך עידנתי את חכי והרחבתי את השכלתי הקולינארית.

כשאני מנסה להיזכר עכשיו היכן נהגנו לאכול, עולות בדעתי מספר מסעדות סיניות, ולא אף מסעדה אחרת. האם זה אומר, שבאותן שבתות של חג בקרנו רק בהיכלי האורז (מי שמע אז על נודלס) – אגרול (עם רוטב אדום בצד) – ליצ'י (מקופסה)? או שהזיכרונות שלי מהמטבח הסיני הם החזקים ביותר, כיאה לזכרונות טובים? כך או כך, בביקורי במסעדות הסיניות למדתי את כללי הטקס ואת הפורמט, שתמיד חזרו על עצמם דרך עיצוב המסעדה, השירות, קצב ואופן הגשת המנות וכמובן, הטעמים.

במשך השנים ובעקבות ההכרות הגוברת של ישראלים עם ארצות המזרח הרחוק, קמו מסעדות אסיאתיות רבות, אשר הרחיבו את הקונצפט באמצעות הכנסת מאכלים תאילנדים, הודים, אינדונזים ויפנים לתפריט, ודרך עיצוב חדשני ואופנתי. מבחינה זו, ביקור בסינית האדומה, ברחוב דיזנגוף בתל אביב, היה כמו מסע אחורה בזמן, שכן המסעדה הזו נראית ומתנהגת בדיוק כמו המסעדות עליהן גדלתי.

המסעדה, בגווני אדום-זהב, עם מפות לבנות על השולחן, שממוקמת בצומת רחובות סואן, נדמית כבועה מנותקת וסגורה מהרחוב, עם וילונות שמשרים אינטימיות וצלילי מוסיקה סינית. המלצרים הסיניים מסבירי פנים, לבושים בבגדים מסורתיים. התפריט מחולק לפי קבוצות מזון, וגם מציע ארוחות קבועות לפי מספר הסועדים, והאוכל מוגש במהירות ומונח על מגשי חימום במרכז השולחן, לאכילה משותפת.

כמנהגי, בחרתי לפתוח במרק ואן טון, אותו מרק עוף בו שוחים כיסונים ממולאי בשר, לצד חתיכות של חסה ואטריות אורז. המרק היה טעים והכיסונים עשויים במידה הנכונה: נגיסים וחמים. לצד המרק הזמנו גם פלטת מתאבנים ליחיד, בה הוגשו אגרול, בייבי ריבס, שרימפס מטוגן בבלילה עם שומשום ודמפלינג. מבין המתאבנים – כולם פריכים ועשויים במקום - הבייבי ריבס, ברוטב חום סמיך מתקתק, היה טעים ועסיסי במיוחד.

לעיקרית בחרנו במנת בשר ומנת אטריות. הבקר בחצילים, מנה שהומלצה על ידי המלצרית, הוגשה בתוך מחבת לוהט, עליו חברו רצועות בקר מתקתקות לקוביות חצילים מטוגנות ולשאר ירקות (כרובית, אפונה, גזר גמדי, בצל) וביחד היוו מנה עשירה ברכיבים וטעמים, עם הפתעה בכל נגיסה. הפאטאי, מנה המסמלת את התרחבותה של מסעדת הסינית האדומה גם לכיוון תאילנד השכנה, היה מעודן בטעמיו, והשתלב בטבעיות עם שכניו הסינים לשולחן. קוביות הטופו וקרעי החביתה ספגו את טעמי הירקות, הסויה ושמן השומשום והעשירו את המנה. שתי המנות היו גדולות ומשביעות. לצד שתי המנות שתינו תה סיני, שעזר להוריד את האוכל ולצאת מהארוחה קלים כמעט כפי שנכנסו אליה.

תפריט הקינוחים הוא החלק היחיד בכל התפריט, שזלג החוצה לעולם וחזר ממנו עם טעמים חדשים, לא סיניים בכלל. וכך, לצד קינוחים מסורתיים כבננה מטוגנת, גלידת קוקוס או ליצ'י, מופיעים גם מוסים ועוגות, שכנראה מובאות מבחוץ. אנחנו, שדבקים במסורת, טעמנו בננה מטוגנת עם גלידת וניל, ונהנינו מקינוח פשוט וטעים, שאי אפשר להפסיק ממנו.

ארוחה סינית טובה לעולם תסתיים בעוגית מזל, כך למדתי, ונזכרתי בעצמי כילדה שוברת מספר עוגיות, עד שהופיע האיחול או הפתגם שמצא חן בעיני. הפעם לא נגענו בעוגיות המזל. אולי מתוך עייפות, אולי מהחיפזון לשחרר את הבייביסיטר, ואולי כי בניגוד למסעדה הסינית - אני השתניתי.

הסינית האדומה
דיזינגוף 326, תל אביב.
03-5466347, 03-6048405