אם יש גן עדן

''עבורי אסאדו בטעם שום, וליריב סטיק פרגית. מנות גדולות מאוד, מריחות נפלא, והטעם – מעדן. עכשיו כבר אין לי שום ספק שהשיר ''אם יש גן עדן'' נכתב על המקום...''. נדב אבידן גילה את גן עדן ברמת גן: מסעדת אמצע הדרך במכבים

יש מספר מקומות מועט שאני נהנה לפגוש בהם חברים. מקומות בהם האוכל והחברותא נמצאים במרכז העניינים, בלי אורות עמומים ושאר תפאורת דייטים. מקומות בהם לגיטימי ורצוי לצחוק בקול רם, ואף אחד לא יסתכל עליך מוזר, והכי חשוב- מקומות בהם תמיד יסתכלו עליך כבן בית, ואף פעם לא כאורח רגעי. בקיצור, מקומות כמו אמצע הדרך במכבים. לכן, כשיריב גילה אותי דרך הפייסבוק (נו, מה לעשות, גם אני נפלתי), אחרי יותר משנתיים שלא דיברנו, וסיפר שהוא גר בר''ג, היה ברור לשנינו איפה נפגשים.

שלוש שעות לאחר מכן, כבר הסבנו לשולחן במסעדה, כשאיתן, הבעלים המאושר של המקום, מקדם את פנינו בשמחה. איתן עצמו הוא תופעה של ממש בעולם המסעדנות- הוא נמצא במסעדה יום שלם, מהבוקר עד הלילה, ואף פעם לא ראיתי אותו בלי חיוך או בדיחה. פשוט בנאדם כיפי, שאין כמו הרגעים שבהם הוא מתפנה מעט, ועושה סיבוב בין השולחנות לומר שלום. אבל די עם איתן, בואו נחזור לסיבה שלשמה התכנסנו- האוכל, רבותי, האוכל.

עם ההגעה, פוזר על שולחננו מבחר סלטים ענק: סלק, חומוס (שאיתן מכין בעצמו במקום), סלט מיונז ותפו''א, רסק עגבניות וסחוג, סלט ירקות, מלפפונים חמוצים, סלט אבוקדו ופטריות בחומץ, כרוב כבוש, אורז חם ומהביל, וכמובן - פיתות, חלקן עם זעתר, חלקן רגילות, חמות מהתנור, וטעימות להפליא. חשוב לזכור: עדיין לא הזמנו כלום ברגע זה, וכבר השולחן שלנו עמוס בסעודת מלכים. זו אחת הסיבות (ויש המון) למה אני כ''כ אוהב את המסעדה. פשוט באמת חשוב להם שנהנה, ונרגיש בבית, קודם כל.

ואז התחילו להגיע המנות שהזמנו: לראשונה יריב התעקש על קרפעלך בשר מטוגנים, מנה שעדיין לא ניסיתי שם, והוא טען בחום שזו היחידה שמתקרבת לרמה שסבתו מכינה בבית. מה אגיד לכם? את אלו שהסבתא מכינה, לא טעמתי, אבל את אלו שמוגשים אצל אילן אני מוכן לאכול באמת כל יום לארוחת צהריים. איזו מנה טעימה, ואיזה כיף להתחרות על כדורי הבצק האלו ולראות מי יספיק לאכול יותר מהם...

מייד אחריה הגיעו המנות העיקריות: עבורי אסאדו בטעם שום, וליריב סטייק פרגית. מנות גדולות מאוד, מריחות נפלא, והטעם – מעדן. עכשיו כבר אין לי שום ספק שהשיר ''אם יש גן עדן'' נכתב על המקום. כי אפשר להכין מנות בשריות בצורה טובה, ואפילו משובחת - ואפשר לתת להן את הטאץ' האישי, שהופך כל מנה ליחידת סגולה. את הרמה הזו טעמתי רק באמצע הדרך במכבים.

כמובן שעם אוכל כזה על השולחן, ועם הסלטים שלא הפסיקו להתחדש על השולחן לכל אורך הארוחה, גם השיחה קלחה בכיף, והורגש כאילו רק אתמול נפגשנו בפעם האחרונה. לי אין ספק, שלמקום בו יושבים יש השפעה מכרעת על טיב הערב וההנאה בו - כך שהרבה מהזכויות שמורות בהחלט למסעדה הנפלאה הזו של איתן.

ואז הגיע תור הקינוחים. יריב כבר נראה מלא, גם אני הייתי די עמוס, אבל לא הסכמנו לוותר. פאי תפוחים וקינמון עשה את דרכו אל יריב, ובוואריה מצאה את דרכה אליי. שתי מנות נהדרות, שכיף לסיים איתן ועם הטעם המתוק שלהן ארוחת מלכים של אמצע היום, כפי שהייתה לנו.

בקיצור, אולי זה לא המקום לדייטים, אבל לכל מטרה אחרת, אני לא מצליח לחשוב על מקום יותר מהנה להיפגש בו, לאכול טוב, לצחוק הרבה, וכמובן - לחזור שוב ברגע שמתאפשר. כי הבית, כמו שאומרים, הוא במקום שהלב נמצא בו - ולא צריך יותר מביקור אחד כדי לאפשר למסעדת אמצע הדרך במכבים לשבות את ליבו של כל סועד.

אמצע הדרך במכבים
אלוף שדה 101, בתחנת דלק סונול, רמת גן
03-6744346