תרופה בדוקה לשפעת

''ספיישל הבריאות שלי, מוחיטו ג'ינג'ר, לא נמצא בתפריט הרשמי, אבל אפשר לבקש אותו. זה היה המוחיטו הכי טוב ששתיתי בחיים, נקודה...''. יום אחרי הביקור בסמית', החלים נדב אבידן במפתיע משפעת. האם התגלתה תרופת קסם חדשה?

אני שונא להיות חולה. תמיד כשאני אומר את זה כולם שואלים- ''נו, ומי לא?''. חברים טובים, לעומת זאת, יודעים מה בעצם אני צריך כשאני חולה. וכך, כשיובל הציע שנצא להעביר ערב של כיף - אמרתי יאללה, למה לא? תמיד היציאות עם יובל מתגלות כמהנות. וכך הגענו לסמית' בר בערב יום חמישי, כמה דקות אחרי תחילת המשחק של מכבי. קהל הנאמנים כבר היה במקום, דרוך לכל תהפוכות המשחק. כולם אוחזים בידיהם את המשקה, ולמרות שלא הכרנו אף אחד, כולם קיבלו אותנו בחיוך שהרגיש כאילו הגענו לפאב ישראלי בארץ אחרת.

אלי, הברמן שלנו, בהחלט אחד המוכשרים שיצא לי לפגוש (אם לא המוכשר ביותר), קלט את השפעת שלא מרפה ממני, והציע להכין לי משהו ''שיעשה אותי בריא'', כדבריו. יובל לצידי הלך על אפל ג'ק- שנפס תפוח, ג'ק דניאלס, סאוור, ומיץ תפוחים. לדבריו- אחלה משקה, ובמהירות שהוא הצליח לסיים אותו, לא האמנתי שפעם היה שם גם וויסקי. לאחר שתי דקות נוספות, קיבלתי אני את ספיישל הבריאות שלי: מוחיטו ג'ינג'ר. לא נמצא בתפריט הרשמי, אבל אפשר לבקש אותו (רק צריך לדעת שזה אפשרי). קודם כל, מה שהיה הכי חשוב מבחינתי זה שזה היה המוחיטו הכי טוב ששתיתי בחיים. נקודה. אח''כ התברר לי, שאולי בגלל הג'ינג'ר, ואולי בגלל האווירה הכללית ,אבל אני באמת לא חולה. יום אח''כ כבר נעלם כל זכר לשפעת, נשבע לכם. וזה לבדו היה שווה את הביקור, בלי ספק!

אבל נחזור רגע למהלך הערב: ביחד עם השתייה, ובעיקר בגלל שחייבים לנשנש משהו מול מכבי, הזמנו גם קצת אוכל. עכשיו, כששני גברים אומרים שהם הזמינו ''קצת'', תהיו בטוחים שמדובר בצלחות לא קטנות בכלל שעומדות להגיע לכיוונם. ואכן, תוך כמה דקות נחת על הבר מולנו צלחת עם כריך רוסטביף ענקי, מצוין, נגמר תוך פחות מעשר דקות - פשוט כריך מלכים. לצידו, צלחת ענקית עם סמיתו'ס- מנת הבית של הבר. מדובר במאפה בצק פריך, ממולא במילויים שונים, אותם אפשר לבחור מתוך כמה אפשרויות. אנחנו בחרנו ללכת על קומבינציה של חמש סמיתו'ס, במילויים פלאפל, פיצה, פלפלים קלויים וגבינת עזים, בשר בקר טחון עם צנוברים, ורצועות סינטה עם חרדל דיז'ון. מה אגיד לכם- אם את הרוסטביף פרסו עבורנו לשני חצאים, כדי להקל על השיתוף, כאן היה מאבק של ממש עם כל סמיתו'ס, ולא אחת קרה שאחד מאיתנו פשוט ''שכח'' שהשני מחכה לטעום, ו''בטעות'' סיים את כל הסמיתו'ס.. מה שנקרא- אין חברים באהבה ובמלחמה, וגם לא באוכל משובח. כנראה.

בשלב הזה אנחנו כבר היינו די מלאים, אז החלטנו להישען קצת אחורה ולתת לאוכל להתעכל, כדי לפנות מקום לקינוח. בינתיים מכבי הספיקו לנצח (בקרב די צמוד, למי מכם שהיה במתח), מה שגרר גל תשואות מכל יושבי הבר, ושיחות קטנות התחילו להיקשר מסביב. כך הכרנו את נתי, הבעלים של המקום, ואחד האנשים הכי ראויים לתואר ''אחלה גבר'' שפגשתי; את קשת, בחורה מקסימה, שמארגנת את מסיבת הפורים הכי מטורפת שאפשר בסמית'; את צפריר, שאחראי על המוסיקה (המצוינת, חייבים לומר!!), ועוד כהנה וכהנה. כולם אנשים טובים, כולם באו כדי ליהנות באווירה הביתית של הסמית', וכולם בלי שמץ של פוזה עליהם. מחזה נדיר בת''א, אין ספק.

עכשיו כבר היינו מוכנים לקינוח- וופל בלגי, איך לא. מנה גדולה מאוד הגיעה אלינו, אבל שני ביסים הספיקו לנו כדי להבין שמשהו כל כך טעים, אין חשיבות לגודלו. ואכן, לעיניהם המשתאות משהו של חברינו החדשים, הוופל, כולל הגלידה, הנוטלה וכל מה שמסביב, נעלם תוך דקות ספורות, ואנחנו סיימנו את הערב עם טעם מתוק מתוק.

עוד צ'ייסר אחד לכולנו, מבט מקרי בשעון, ופתאום מגלים שכבר כמעט שתיים בלילה, ומחר יום ארוך. קשה לעזוב את הסמית'- אתה מרגיש שהגעת הביתה, אז לאן תלך מכאן?

בסופו של דבר, הצלחנו להקים את עצמנו משם, לא לפני שהבטחנו שנחזור בקרוב (מסיבת פורים, כבר אמרתי?) כי באמת - הבית הוא המקום בו הלב נמצא. ולא צריך יותר מביקור אחד בסמית', כדי שהלב יישאר שם.

סמית'
אחד העם 54, תל אביב.
03-5608913, 052-5496999