שובו של הטורף

''מהביס הראשון מחלחלים כל מרקמי המנה לפה: הרכות העסיסית של חזה האווז, הקריספיות של הבצל וכמובן, איך אפשר בלי, העסיסיות של קציצת ההמבורגר...''. שי וקנין וחבר מגלים את החדווה שבציד משותף, במסעדת קניבר שבחיפה

תמיד ראיתי עצמי כטורף, יצור עילאי, שליט בג'ונגל של החיים, שלא מהסס לחטוף לו טרף עסיסי, חיית בר שעד לא מכבר ליחחה לה עשב וכעת מונחת לה על צלחת גדולה לצד עשבי ירק. אולי היא תהיה רעבה?

מנסיון עבר, הצייד בלהקה תמיד מועיל, ולכן הזמנתי את ענר לצוד איתי. ענר שרגיל ללהקה, בד''כ כזאת שמרעישה בסגנון רוקיסטי בעוד הוא מטיח את זעמו בתופים, שמח להצטרף. וכך הגענו למסעדת קניבר השוכנת לה על ציר מוריה. המסעדה היא מקום אינטימי וחברותי ויעידו על כך פלייסטמנטים מצוירים עם ''חי, צומח, דומם'' שעיטרו את כל השולחנות ונועדו להעסיק את הסועדים בין המנות. עם כל הכבוד לצומח, אנחנו כאן בשביל החי, שהיום הוא דומם. וכך ניגשנו לאוכל.

שי, בעל השם הייחודי שבכמותו לא נתקלתי מעודי, נבחר להיות המלצר שלנו להערב, ובתור שכך הגיע כשידיו עמוסות מנות בשריות. כמנה ראשונה הגיעו 4 שיפודוני פרגיות בטריאקי ושומשום. השיפודונים הונחו בצורה ריבועית כשבאמצע סלט עלי בייבי חי, כנראה לצמחונים שבינינו. מאחר וגם אני וגם ענר אוכלי בשר בהוויתנו, התעלמנו מהירק. ענר הציע שיארזו לי את הירק בשרקני-באג, למען ידידי המכרסמים. התעלמתי מקנטוריו, אבל לא מהשיפודונים.

בינתיים לענר, שעשה פרצוף נעלב מכך שנשאר לו רק שיפודון אחד (ילמד אותו לקח לא ללעוג לי), נכונה הפתעה משמחת. צלחת צ'וריסו מבשר לבן, במיוחד בשבילו. נקניקיות הצ'וריסו היו עסיסיות וג'וסיות להפליא, אם לשפוט ממלמוליו חסרי הפשר של ענר. בעוד ענר מעלים נקניקיה אחר נקניקיה הפניק אותנו שי במנה נוספת – צלחת עמוסה בהר של כנפי עוף, שהושרו מבעוד מועד במרינדת ברביקיו ותבלינים, לשימחתי המרובה. וענר, הוא עדיין נלחם את מלחמתו בצ'וריסו האיום ובצלוחית הגרטן שהגיעה עימו. הגרטן הוא רצועות תפו''א ובצל דקיקות, שבושלו קלות ולאחר מכן הוקרמו בשמנת. יאמי יאמי. מטעמי כשרות, ויתרתי על הנתח לו אני זכאי כדין מתוקף היותי הצייד הראשי, אבל עד רגע זה עוברים בי יסורים של ''למה לא טעמתי?''

בשלב זה כבר הוכחנו את עוצמתנו, והגיע הזמן להתמודד על התואר במשקל כבד: ההמבורגר. לענר, המבורגר בינוני הכולל גם חזה אווז מעושן ואננס הדיווח מגזרתו היה חיובי כצפוי, ושיבח את הניגודיות בין טעם הבשר בשילוב חזה האווז עם המתקתקות של האננס. עבורי - המבורגר בינוני בתוספת בצל מטוגן וחזה אווז. מהביס הראשון מחלחלים כל מירקמי המנה לפה: הרכות העסיסית של חזה האווז, הקריספיות של הבצל וכמובן, איך אפשר בלי, העסיסיות של קציצת ההמבורגר. כל זה מגיע לצד קערת הצ'יפס בלגי, שבתחילה נשארה מיותמת לה בפינה, אבל הגנים הפולניים שלי, אי שם 30 דורות אחורה, ציינו שלא יפה לא לגמור אוכל מהצלחת, אז אכלנו. אמנם היינו כבר מפוצצים, אבל איך אפשר לומר לא לאוכל?

בשלב זה כבר הדגל הלבן הונף, והיה ברור לי שאם יודיעו ברגע זה שהתחיל יום כיפור, אני עובר אותו בלי למצמץ. ענר לעומתי, היה נכון, כמו צופיפניק טוב, לקרב אחרון - הקינוחה. המטבחון המצומצם של ענר עם רון, אחד הבעלים, סימן לו יעד שאפתני – פאי בננה. הדיווח מהחזית סיפר שהיעד כלל שכבת בצק פריכה, בננה גדולה ואפויה שלא הייתה מביישת את ארוחת הבוקר של טרזן, כשכל זה מצופה כמות מסחרית של שוקולד חם, מתקתק ואיכותי. בכל אחת מפינותי של הצלחת המרובעת נח לו סלייס אננס ועליו הונח אחר כבוד כדור גלידת ריבת חלב, כשהפינה הרביעית נשארת ריקה. אולי מי שלא מסיים את ההמבורגר נשלח לעמוד בפינה. אולי, אולי לא. מבולבלים? בכלל לא. מנומנמים? בהחלט. בפרט אחרי ארוחה כזאת...

קניבר
שדרות מוריה 110, חיפה.
04-8260043